שימוש בכח הזרוע

שאלה

שלום כבוד הרב,

אנו מתלבטים האם יש מקום לשימוש בכח הזרוע כלפי ילדינו. לפעמים ילד מתחצף כלפינו ההורים, או סתם מתנהג בצורה לא יפה לאחד מאחיו. באותו רגע מאד מתחשק לתת לו סטירה מצלצלת.עם  זאת, אנו קוראים ושומעים שדרך זו אינו טובה, ואנו צריכים להתגבר ולא להכות. מה הדבר הנכון?

תשובה

כדי להשיב לשאלתכם יש להרחיב מעט בנושא שכר ועונש בכלל. בתורה אנו מוצאים את יסוד השכר והעונש, בפרקי התוכחה, בפרשת והיה אם שמוע ועוד ועוד. כמובן גם בארועים המסופרים בתורה בדבר עונשים שבאו על עוברי עבירה, אחד מעיקרי האמונה של הרמב"ם הוא האמונה בשכר ועונש. אולם, צריך לדעת שהעונש בתורה הוא עונש טבעי ואינו בא כתשלום חיצוני. משל למה הדבר דומה? לרופא המזהיר מטופל שלו, לעשות פעולות מסויימות ולהיזהר מאחרות ושכרו הוא שיהיה יותר בריא.

הבריאות באה לא כתגמול על ההתנהגות הטובה של המטופל, אלא היא תוצאה טבעית של שמירה על הנהגות בריאות מתאימות. כך גם השכר והעונש שבתורה בא כתוצאה טבעית מהתנהגות בריאה, או חלילה מהנהגות גרועות. לעומת זאת ענישה חינוכית בבית, במשפחה, יש בה את שני סוגי העונש: יש עונש טבעי, למשל, כאשר אמא מבקשת מהילדים לשטוף כלים, והם לא שטפו, אין לה במה לבשל להם כי הסיר מלוכלך, ולכן אין סעודה מבושלת.

אך יש גם עונש כתגמול, ובו צריך זהירות רבה. בדרך כלל, ילדים גורמים לכעס אצל אחד ההורים והוא מגיב בצעקות או גם במכות. תגובה זו מתפרשת ע"י הילדים כהפעלת כח של ההורים, המשדרים לילד: דע לך שאני, ההורה, בעל כח רב ממך, אם תתנהג שוב בדרך נלוזה , אפעיל עליך כח ואכריח אותך להתנהג אחרת. תשדיר כזה הוא גרוע מאד, מפני שהוא מעמיד את כל סמכותו ועליונותו של ההורה על היותו בעל כח רב יותר מהילד. ובחלוף השנים, כאשר הילד גדל ונעשה בעל כח רב יותר מהוריו, לא נתפלא אם ישיב לנו באותה מטבע, כאשר נבקש להפעיל עליו כח, הוא יפעיל נגדנו כח רב יותר, ויכריע את הוריו.

חכמים הראו לנו את השלילה שבכך בהלכה: "המכה לבנו גדול היו מנדים אותו שהרי עובר על לפני עור לא תתן מכשול" (יוד' רמ' כ') מכאן אנו למדים שהכאה בגיל צעיר מותרת. ובאמת, מקרא מפורש הוא: "חוסך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר". באיזו מכה מדובר? שוב נלמד מלשון הפוסקים: "אלא ברצועה קטנה" (יו'ד,רמה,י). תפקיד המכה הוא לשים גבולות לילד. ללמדו, מהי הגיזרה בה מותר לו ואפשרי לעשות פעולות, והיכן עובר הקו האדום שאסור לחצות אותו. בהכאה לעיתים נדירות, ולא מתוך כעס ושנאה "מכת אויב אכזרי", אלא מתוך אהבה, כדי ללמדו דע לך שאינני מכה מתוך שאני שונא אותך, אלא אני אוהב אותך אהבה גדולה. ומתוך כך, חובתי כהורה להעמידך על דרך הישר והטוב. לכן אני מכה אותך כסימן לכך שעברת את הגבול.

שמעתי מחותני, הרב שלמה בורשטיין זצ"ל, שסיפר על אחד מרבותיו בגיל הנערות, שכאשר מצא תלמיד שסרח, היה נותן לו "פאצ'"- מכה ואח"כ מחבק אותו, כדי לשדר לו את המחשבה, שהכל בא מתוך אהבה. וזכיתי לשמוע גם מאבי מורי זצ"ל שלמד בילדותו בחיידר של ת"ת עץ חיים בירושלים. היו שם מלמדים שהיו נוקטים ביד קשה ומכים תלמידים שסרחו. אבל אחד המלמדים ר' אריה לוין זצ"ל, היה לוקח את הילד לשיחת מוסר וכיבושין. תוך כדי ליטול את ידו של הילד בידו החמימה והאוהבת של ר' אריה. כמובן שאחרי זמן קצר היה הילד מתחיל לבכות על הצער שנגרם לר' אריה בגלל התנהגותו. בסיום היה נותן לו שלוש מכות קלות על גב ידו, כדי לצאת ידי חובת ההכאה, ופוטרו לשלום. כל אחד יכול לנחש למי מהמלמדים היתה הצלחה גדולה יותר.