מבית המדרש

הדרך להתקרב אל ה' מגיעה דווקא מתוך נתינה ולא מתוך קבלה. התמודדות של אדם עם קשיים מביאה את האדם להשקיע מאמצים גדולים. ההשקעה הזו גורמת לקרבה שמביאה לאהבה. משה רבינו נענש על סירובו ללכת ולגאול את ישראל בכך שהכהונה עברה ממנו לאהרון. משה נצטווה לצוות את אהרון על בגדי כהונה למרות שהדבר כרוך בקושי גדול, אך דווקא פעולה זו יוצרת קרבה בין משה לקב"ה. בימי מרדכי ואסתר עם ישראל מקבל את התורה מרצון דווקא משום שהם היו נתונים בקושי ומסרו עצמם לה'. התקרבות בין אנשים באה לא מתוך קבלה אלא מתוך נתינה והשקעה. על ידי מצוות משלוח מנות תיקנו ישראל את המצב של 'עם מפוזר ומפורד'. שבת שלום ופורים שמח!!

עניינו של לחם הפנים היה להביא שפע של ברכה לעם ישראל. הלחם מבטא את הצורך הבסיסי ביותר של האדם וכדי שהברכה תחול על עם ישראל צריך ששורש הדבר בטבע יהיה מתוקן ומזוכך. האדם הוא מעין משכן וככל שיזכך את חומריותו כך תחול עליו שפע של ברכה. עיקר עניינו של פורים שהיה נס מלובש בטבע. הרוחניות והטבע מתמזגים והמיזוג יוצר ברכה מיוחדת שמשפיעה לדורי דורות שבת שלום!

המצוות "לא תונה גר" ואיסור עינוי אלמנה ויתום באות ללמדנו כי אין לאדם לבזות את האחר – ובפרט את החלש – כדי להרגיש בעל ערך. אדם הנהנה מביטחון עצמי איתן מכיר בערכו הפנימי, ואינו נזקק להשפלת הזולת כדי לקבל לכך אישור. ככל שאדם ימקד את מבטו פנימה, אל בניין אישיותו, כך ימעט בשיפוטיות כלפי סביבתו ולא ימהר לחרוץ דין על חברו. הרי השיפוטיות יוצרת ריחוק ובונה חברה שאינה בריאה או נעימה. ניתן לראות זאת בדמויותיהם של המן ואסתר: המן חש חסר ערך כל עוד מרדכי לא כרע והשתחווה לו; לעומתו, אסתר לא ביקשה דבר, שכן חשה בעלת ערך מצד עצמה ולא נזקקה לגינונים חיצוניים. שבת שלום!

קבלת התורה הגיעה בכפייה מצד ריבונו של עולם כדי לייצר התחייבות מצידו כלפינו. מאידך, התניית הדיבר הראשון "אנכי ה'" בביטוי "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", יוצרת מחויבות מצדנו. כאשר האדם מתמקד במחויבותו של הקדוש ברוך הוא כלפינו, עלולה להיווצר תחושת עול וחוסר נעימות; לעומת זאת, כאשר האדם עסוק במחויבותו להכיר טובה לבורא, עבודת ה' נעשית נעימה וקלה הרבה יותר. עלינו ללמוד מכאן שחובתו של האדם להתמקד בחובותיו שלו – כלפי עצמו וכלפי הזולת – ולא במחויבות של הזולת כלפיו. רק בדרך זו יחיה האדם בתחושת שמחה, ולא יחוש תחושות קיפוח וכדומה. שבת שלום!

ההליכה במדבר הכניסה את עם ישראל למצב של חוסר וודאות. טבע האדם לחפש שליטה והקושי שלו במציאות של חוסר וודאות נובעת מתחושה של אובדן שליטה. אדם מוכן להיות במציאות לא נעימה ובלבד שהוא ירגיש בה שליטה. משה רבינו מלמדנו שאין מצב של חוסר וודאות. כל תחושת חוסר ודאות היא אצלנו, אך באמת האמונה בה' מכריזה שהכל וודאי. אחד הכלים להתמודד עם חוסר ודאות זה לייצר הרגלים קבועים. ההרגלים הקבועים יוצרים אי של וודאות בתוך החוסר וודאות. שמירת תורה ומצוות מחזקת אצל האדם את תחושת הוודאות וכך האדם מצליח לשמור על יציבות גם כאשר המצב נראה בעיניו רעוע ושביר. שבת שלום!

השם 'פסח' בא ללמדנו כי אל לנו להיבהל גם כאשר קיים פער עצום בין המצוי לרצוי. יהיה המרחק גדול ככל שיהיה – אם האדם רק יחפוץ בכך, הקב"ה יסייע בידו. הפער בין המצוי לרצוי אינו תקלה, אלא מרכיב נצרך מטבע הבריאה; הוא הכוח המניע את האדם להתקדמות ולצמיחה. ההבדל המהותי בין הרשעים שמתו במכת חושך לבין אותו "חמישית" שיצאו ממצרים לא היה במעשיהם – שהרי אלו ואלו היו עובדי עבודה זרה. ההבדל נעוץ בגישה: הרשעים נבהלו מהפער שבין מצבם הנוכחי ליעד הנכסף, ועל כן לא רצו לצאת. היוצאים לא נבהלו מהפער, ובער בהם הרצון להיגאל. שבת שלום!

מכות מצרים באו לחזק את האמונה אצל המצרים, כדי שישלחו את ישראל ממצרים. מטרה נוספת – בניין האמונה אצל ישראל. ניתן להתייחס למאורעות החיים העוברים לידינו בשני אופנים: להתבונן על הדברים מהצד. לשאול את עצמנו מה המשמעות לגביי. המסר מפרשת וארא הוא, שאל לנו להתבונן מהצד, ואל לנו להתעסק בנקמת מצרים. חובתנו להתבונן במבט התובע ממני להתקדם. התבוננות מהצד נוחה מאוד, משום שהיא אינה דורשת מן האדם התקדמות, לעומת התבוננות השואלת מה המשמעות לגביי, ותובעת מן האדם לאזור כוחות ולהתקדם. שבת שלום!!

המשא ומתן בין ריבונו של עולם למשה רבינו במעמד הסנה מלמד אותנו שלא ניתן להטיל על אדם שליחות בכפייה. כדי ששליחות תצליח האדם חייב לבחור.משה רבינו מסרב לקבל את השליחות משום שהיו לו חסמים גלויים וחסמים סמויים, ריבונו של עולם מסיר את החסמים הגלויים וחושף את החסמים הסמויים ובכך מאפשר למשה רבינו לרצות לקבל את השליחות ללכת ולגאול את ישראל.פעמים רבות יש מצבים בהם מתבקש מאתנו לרצות דבר מסוים אך אנו לא מצליחים לרצות , לא משום שהדבר אינו מתאים לנו אלא משום שיש דברים שחוסמים את הרצון, חובתנו לזהות את החסמים, להסיר אותם ולסלול את הדרך לרצון.

משה רבינו ציווה את בצלאל לעשות כליםומשכן, בצלאל תמה על הציווי להקדים את הכלים למשכן ושאל אם לא צווה קודם לעשותמשכן ואחר כך כלים. משה הודה לבצלאל ואמר: "שמא בצל א-ל היית". הפער ביןמשה לבצלאל נבע מהפער בין מחשבה למעשה. משה רבינו, מוסר התורה, מבטא את התכלית, אתהרעיון שלשמו אנו חיים ובצלאל הוא איש המעשה שנותן לרעיון הגדול ביטוי במציאות. בעולם המחשבה קודם עוסקים במהות. בעולםהמעש קודם עושים משכן ואחר כך מכניסים את הכלים. בחיינו אנו צריכים לתת להיות מחובריםלתכלית, למהות, אך חובתנו לדעת איך לבטא את התכלית בעולם העשייה. מחשבה ללא עשייהועשייה ללא מחשבה יוצרים מציאות מעוותת ובכדי ליצור מציאות שלמה עלינו להיות גםבעולם המחשבה וגם בעולם המעשה.  ושבת שלום!

הנשיאים התעצלו בהבאת התרומה למשכן והסבירו את העצלות ברצון טובל השלים את כל הנותר. ועל כך נענשו שחסרה אות יו"ד משמם. פעמים רבות אדם עוטף חולשות באידאל. לאדם מותר להיכנע לחולשה אך עליו לדעת שזו חולשה. לצבוע חולשה בצבע של אידאל גורם לאדם לא לתקן את דרכיו. לאדם עצמו קשה מאד לדעת האם הוא פועל מתוך טהרה או מתוך חולשה, שהרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אך לימדונו בחז"ל שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה. אם רואה האדם שהוא בדרך עלייה סימן שמניעיו טהורים ואם בדרך ירידה סימן שמניעיו אינם טהורים. ושבת שלום!

אחשוורוש לא מבטל את הכתבים הראשונים אלא מתיר ליהודים לעמוד על נפשם להשמיד להרוג ולאבד. אנו לומדים מכאן לימוד גדול. כאשר הזדמן לפתחינו קושי, ניתן לנסות לברוח ממנו, לנסות להעלים אותו, אך יש דרך נוספת והיא להתמודד איתו. התמודדות עם הקושי תמיד תגרום לכך שנהיה גדולים וחזקים יותר. אנו לא צריכים לחפש קשיים, אם בקלות ניתן להסיר את הקושי גם זה בסדר, אך כשנדרש מאתנו להתמודד נבין שלפתחינו הגיעה הזדמנות להיות אנשים גולים וטובים יותר. פורים שמח ושבת שלום!

מזבח הזהב היה המקום עליו מקטירים קטורת בוקר וערב. עבודת הקטורת היא העבודה הרוחנית ביותר בבית המקדש ומעלתה גבוהה מכל העבודות. ריח הקטורת הוא דבר רוחני שמיטיב עם הנשמה ודרך עבודת הקטורת אנו מבקשים מהקב"ה להתבונן על נשמותינו שתמיד טהורה היא. גאולת פורים באה לא מצד זכות ישראל אלא רק מצד שאנו בניו של מקום. ההבנה שבנקודה הפנימית כולנו טהורים יש בה מפתח להתעלות ולהתקדם גם ברבדים החיצוניים.  שבת שלום!

בין המנורה לשאר כלי המשכן הפנימיים יש כמה הבדלים מהותיים. תפקידה של המנורה היא "עדות לבאי עולם ששורה שכינה בישראל" לכן המנורה היא סמל למאבק מול ישראל. המנורה באה לומר לישראל שהקב"ה חפץ שגם לישראל יהיה סדר עולמי אלא שאת הסדר העולמי הם ילמדו מתוך התורה ולא מהעמים ומתוך כך הגויים יסתכלו על ישראל בהערצה כנאמר "ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" שבת שלום!

מתוך היחס המיוחד המופנה כלפי היתום, האלמנה והעני, אנו למדים על עומק הקשב של הקדוש ברוך הוא לזעקת הפונים אליו. זעקתם זו מעוררת רחמי שמים לא משום שהוא יתברך וותרן, אלא משום שהוא כביכול מתייחס ומשגיח באופן ישיר על הפונים אליו. מבטו של הבורא על העשוק אינו מבט נקודתי וצר, אלא מבט כללי ואלוקי המכיל את מכלול הנסיבות כולן. לעיתים קרובות אנו נוטים לגלות סלחנות רבה וסובלנות כלפי עצמנו, אך מקמצים בה כלפי הזולת. את רעינו אנו שופטים מנקודת מבט צרה, ואילו על עצמנו אנו מתבוננים בראייה רחבה ומכילה. זוהי חובתנו לדבוק בדרכיו של הבורא, ולהשתדל להתבונן על העולם בראייה רחבה. ראייה זו תוביל אותנו תדיר למקום של לימוד זכות כלפי סביבתנו, ומתוך כך, הסביבה תחזיר לנו כגמולנו ותדון אותנו באותה נקודת מבט רחבה. שבת שלום!

משה רבנו מבקש מעם ישראל לא להתרחק מהר סיני, אך עם ישראל מתרחק. משה לעומתם נכנס אל הערפל. הניגודיות במעשה משה לעומת מעשה ישראל יצרה מציאות של בהירות אצל משה רבנו וערפל אצל ישראל. ערפל שממשיך אתנו עד היום וכל ענייננו לתקן אותו. כאשר לאדם יש ערפל נוצר לו ספק בתוקפם של המצוות והספק הזה מוליד אצלו את היכולת לחטוא. אדם חי בסביבה, רואה דברים ומתוך כך נוצרים לו סדקים בתוקפם של מצוות עשה ולא תעשה. כוח עמלק בא לחזק את הערפל וליצור ספקות והציווי למחות את זכר עמלק הוא ציווי לזכות באור בהירות הדרך. שבת שלום!

בפרשת משפטים אנחנו פוגשים את ריבוי הדינים של התורה, על כל מעשה קטן יש הנחייה אלוקית, לתורה יש מה להגיד בכל נושא. לפעמים דבר זה מעלה שאלות קשות לדוגמה: למה לקב"ה אכפת איך אני לובש נעלים? וכו בשיעור הרב דוד אמיתי מאיר לנו את הפנימיות והמשמעות בריבוי הפרטים בתורה ואיך זה קשור למעמד הר סיני האזנה נעימה!

בפרשת יתרו נקרא על מתן תורה. יש את הסיפור המפורסם בגמ' על הויכוח של משה עם המלאכים, למה לתת את התורה לבני אדם שעוברים עליה ולא להשאיר אותה פשוט למלאכים! התשובה נטועה ביסוד הבחירה החופשית שיש לאדם על פני המלאכים, ומבוארת ע"י הרב דוד אמיתי במתיקות נפלאה.

בפרשת בשלח אנו נפגשים במצבים מרוממים ומאידך גם במצבי שפל בהם עם ישראל מתלונן. אתגרי החיים מכריחים אותנו לפתח חוסן פנימי שבעזרתו נצליח להשאר יציבים גם במצבי שפל וקושי. האושר לעולם לא בא מגורמים חיצוניים, אלא האושר הוא נביעה פנימית שמתפתח מתוך שמירת תורה ומצוות שמביאים אותנו לדבקות אלוקית. שבת שלום!