מבית המדרש

משה רבינו ציווה את בצלאל לעשות כליםומשכן, בצלאל תמה על הציווי להקדים את הכלים למשכן ושאל אם לא צווה קודם לעשותמשכן ואחר כך כלים. משה הודה לבצלאל ואמר: "שמא בצל א-ל היית". הפער ביןמשה לבצלאל נבע מהפער בין מחשבה למעשה. משה רבינו, מוסר התורה, מבטא את התכלית, אתהרעיון שלשמו אנו חיים ובצלאל הוא איש המעשה שנותן לרעיון הגדול ביטוי במציאות. בעולם המחשבה קודם עוסקים במהות. בעולםהמעש קודם עושים משכן ואחר כך מכניסים את הכלים. בחיינו אנו צריכים לתת להיות מחובריםלתכלית, למהות, אך חובתנו לדעת איך לבטא את התכלית בעולם העשייה. מחשבה ללא עשייהועשייה ללא מחשבה יוצרים מציאות מעוותת ובכדי ליצור מציאות שלמה עלינו להיות גםבעולם המחשבה וגם בעולם המעשה.  ושבת שלום!

הנשיאים התעצלו בהבאת התרומה למשכן והסבירו את העצלות ברצון טובל השלים את כל הנותר. ועל כך נענשו שחסרה אות יו"ד משמם. פעמים רבות אדם עוטף חולשות באידאל. לאדם מותר להיכנע לחולשה אך עליו לדעת שזו חולשה. לצבוע חולשה בצבע של אידאל גורם לאדם לא לתקן את דרכיו. לאדם עצמו קשה מאד לדעת האם הוא פועל מתוך טהרה או מתוך חולשה, שהרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אך לימדונו בחז"ל שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה. אם רואה האדם שהוא בדרך עלייה סימן שמניעיו טהורים ואם בדרך ירידה סימן שמניעיו אינם טהורים. ושבת שלום!

אחשוורוש לא מבטל את הכתבים הראשונים אלא מתיר ליהודים לעמוד על נפשם להשמיד להרוג ולאבד. אנו לומדים מכאן לימוד גדול. כאשר הזדמן לפתחינו קושי, ניתן לנסות לברוח ממנו, לנסות להעלים אותו, אך יש דרך נוספת והיא להתמודד איתו. התמודדות עם הקושי תמיד תגרום לכך שנהיה גדולים וחזקים יותר. אנו לא צריכים לחפש קשיים, אם בקלות ניתן להסיר את הקושי גם זה בסדר, אך כשנדרש מאתנו להתמודד נבין שלפתחינו הגיעה הזדמנות להיות אנשים גולים וטובים יותר. פורים שמח ושבת שלום!

מזבח הזהב היה המקום עליו מקטירים קטורת בוקר וערב. עבודת הקטורת היא העבודה הרוחנית ביותר בבית המקדש ומעלתה גבוהה מכל העבודות. ריח הקטורת הוא דבר רוחני שמיטיב עם הנשמה ודרך עבודת הקטורת אנו מבקשים מהקב"ה להתבונן על נשמותינו שתמיד טהורה היא. גאולת פורים באה לא מצד זכות ישראל אלא רק מצד שאנו בניו של מקום. ההבנה שבנקודה הפנימית כולנו טהורים יש בה מפתח להתעלות ולהתקדם גם ברבדים החיצוניים.  שבת שלום!

בין המנורה לשאר כלי המשכן הפנימיים יש כמה הבדלים מהותיים. תפקידה של המנורה היא "עדות לבאי עולם ששורה שכינה בישראל" לכן המנורה היא סמל למאבק מול ישראל. המנורה באה לומר לישראל שהקב"ה חפץ שגם לישראל יהיה סדר עולמי אלא שאת הסדר העולמי הם ילמדו מתוך התורה ולא מהעמים ומתוך כך הגויים יסתכלו על ישראל בהערצה כנאמר "ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" שבת שלום!

דרך היחס המיוחד ליתום, לאלמנה ולעני אנו לומדים עד כמה הקב"ה קשוב לזעקה של הפונים אליו. הזעקה מעוררת רחמי שמים לא משום שהקב"ה וותרן אלא משום שהקב"ה כביכול מטפל בפונים אליו בצורה ישירה. מבטו של הבורא על העשוק אינו מבט נקודתי אלא מבט כללי שמתחשב בכל הנסיבות. פעמים רבות אנו רגילים לגלות הרבה סלחנות וסובלנות כלפי עצמנו אך לא כלפי זולתנו. את הזולת אנו שופטים ממבט נקודתי ועל עצמנו אנו מתבוננים במבט כללי. חובתנו לדבוק בדרך הבורא ולהשתדל כמה שיותר להתבונן על העולם ממבט רחב שפעמים רבות יביא אותנו למקום של לימוד זכות כלפי הסביבה ומתוך כך הסביבה תדון אותנו מאותה נקודת מבט. שבת שלום!

משה רבנו מבקש מעם ישראל לא להתרחק מהר סיני, אך עם ישראל מתרחק. משה לעומתם נכנס אל הערפל. הניגודיות במעשה משה לעומת מעשה ישראל יצרה מציאות של בהירות אצל משה רבנו וערפל אצל ישראל. ערפל שממשיך אתנו עד היום וכל ענייננו לתקן אותו. כאשר לאדם יש ערפל נוצר לו ספק בתוקפם של המצוות והספק הזה מוליד אצלו את היכולת לחטוא. אדם חי בסביבה, רואה דברים ומתוך כך נוצרים לו סדקים בתוקפם של מצוות עשה ולא תעשה. כוח עמלק בא לחזק את הערפל וליצור ספקות והציווי למחות את זכר עמלק הוא ציווי לזכות באור בהירות הדרך. שבת שלום!

בפרשת משפטים אנחנו פוגשים את ריבוי הדינים של התורה, על כל מעשה קטן יש הנחייה אלוקית, לתורה יש מה להגיד בכל נושא. לפעמים דבר זה מעלה שאלות קשות לדוגמה: למה לקב"ה אכפת איך אני לובש נעלים? וכו בשיעור הרב דוד אמיתי מאיר לנו את הפנימיות והמשמעות בריבוי הפרטים בתורה ואיך זה קשור למעמד הר סיני האזנה נעימה!

בפרשת יתרו נקרא על מתן תורה. יש את הסיפור המפורסם בגמ' על הויכוח של משה עם המלאכים, למה לתת את התורה לבני אדם שעוברים עליה ולא להשאיר אותה פשוט למלאכים! התשובה נטועה ביסוד הבחירה החופשית שיש לאדם על פני המלאכים, ומבוארת ע"י הרב דוד אמיתי במתיקות נפלאה.

בפרשת בשלח אנו נפגשים במצבים מרוממים ומאידך גם במצבי שפל בהם עם ישראל מתלונן. אתגרי החיים מכריחים אותנו לפתח חוסן פנימי שבעזרתו נצליח להשאר יציבים גם במצבי שפל וקושי. האושר לעולם לא בא מגורמים חיצוניים, אלא האושר הוא נביעה פנימית שמתפתח מתוך שמירת תורה ומצוות שמביאים אותנו לדבקות אלוקית. שבת שלום!

האלוקים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים. הישרות המחשבתית הפשוטה קיימת אצל כל אחד מאתנו בטבע אך בגלל חשבונות כאלו ואחרים המחשבה מסתבכת ומתעוותת. הסתבכות מחשבתית יכולה להגרם מרגש לא מווסת וכן יכולה להגרם מהנחות יסוד מוטעות שדרכם האדם רואה את העולם. שבת שלום!

בפרשתנו מופיעות חמש לשונות של גאולה. לשונות אלו מורים על שלבים שונים בתהליך הגאולה. דרך כתיבתם בתורה אנו למדים מהו המבט הנכון על מעכבים שונים בתוך התהליך ומה עלינו לעשות כדי שהתהליך התקדם בכיוון הנכון ובקצב הנכון. שבת שלום!

סירובו של משה לקבלת את תפקיד הגואל אינו בא מחמת בריחה מהציווי האלוקי אלא כאמצעי לקבל את התפקיד ממקום נפשי שלם יותר. כדי לקבל את ההחלטה להיות מוכן להתמודד עם פחד וחשש עלינו לסגור פתחים ולהשאיר רק פתח אחד שמחייב אותנו לעשות את מה שנדרש. משה רבינו סוגר את כל הפתחים, עד שנשאר לו פתח אחד שמחייב אותו לקבל את תפקיד הגואל ומתוך קבלת התפקיד בשלמות הוא יוצא למשימת חייו. שבת שלום!

בפרשת השבוע משה עושה חישוב מדוקדק לאן הלך כל הכסף והזהב שנתרם למשכן. המדרש אומר שהוא עשה את זה כדי שלא יגידו עליו ליצני הדור שלקח חלק מהרכוש לעצמו. גם יוסף מביא את כל הכסף לבית פרעה כשמשפחתו מגיע אליו כדי שלא יחשדו בו. גם גבאי הצדקה נדרשים לכל מיני פעולות שלא יחשדו בהם שלוקחים לעצמם חלק מהכספים. רואים מפה מסר חשוב עד כמה אנו צריכים להיזהר בכספי ציבור, עד כמה צריך להיות נקיים מה' ומישראל

פרשת פקודי פותחת בפירוט מסודר של ההוצאות לבניית המשכן. משה נצרך לעשות חשבון משום שהיו בעם כאלו שחשדו במשה שלקח לעצמו. חובתו של אדם להיות נקי מה' ומישראל, גם בחשד רחוק עדין על האדם להתאמץ להיות נקי מכל חשד. שלושה טעמים לציווי להיות נקי מישראל: 1. אנו שולחיו של מקום ותפקידנו להיות מוסריים למהדרין. 2. האדם מושפע לשלילה כאשר חושבים עליו מחשבות רעות. 3 אדם שנזהר מכל חשד מציל עצמו מכישלונות רחוקים. שבת שלום!!

בפרשת השבוע ויקהל רואים שהנשיאים מביאים את אבני השוהם ואבני המילואים לאפוד ולחושן, אלא שהתורה כותבת אותם בצורה כזאת: "הנשאם", ולא "הנשיאים". מה פשר הורדת האות י'? הנשיאים חיכו שעמ"י יגמור לתרום וככה הם ישלימו את מה שחסר, אבל אומרים לנו הפרשנים שזאת הייתה עצלות. מנהיג צריך לתת אמון בציבור שלו שיתרמו הכל. בנוסף- עיקרון נפלא מפה: כשנותנים למישהו ביקורת זה צריך להיות בצנעה וברמז, כמו פה בהורדת האות י', אבל כשמשבחים אותו אז זה בהרחבה, כמו שהתורה מפרטת על קורבנות הנשיאים בפרשת נשא.

מלאכת המשכן ותרומת המשכן התבססו על התעוררות פנימית של אנשים שהרגישו "שיש להם את זה", אלא שהמיוחד בהתעוררות זו שהיא היתה לשם שמים. אנו חיים בדור שמדבר הרבה על הגשמה עצמית. הגשמה עצמית שבאה מתוך מחשבה על עצמנו, מתוך רצון שנרגיש טוב עם עצמנו יש בה מעין עבודה זרה. האפשרות היחידה של האדם לצמוח ולהתפתח בצורה נכונה ולהרגיש שמחה גדולה באה אך ורק אם בבסיס השאיפה קיים הרצון לעשות לשם שמים. חז"ל כבר אמרו "לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה". העשייה לטובת עצמנו היא טבעית אך חובתנו לשאוף להתעלות מעל הטבעיות. קשה מאד להגיע למעלה שכל העשייה לשם שמים, אך עצם הרצון להיות שם, נותן את אותותיו בחיים ועוזר מאד להשתחרר מהתלות בעשייה ולמען רווחים פרטיים. שבת שלום!!