במידה שאדם מודד בה מודדין לו

מתוך היחס המיוחד המופנה כלפי היתום, האלמנה והעני, אנו למדים על עומק הקשב של הקדוש ברוך הוא לזעקת הפונים אליו. זעקתם זו מעוררת רחמי שמים לא משום שהוא יתברך וותרן, אלא משום שהוא כביכול מתייחס ומשגיח באופן ישיר על הפונים אליו. מבטו של הבורא על העשוק אינו מבט נקודתי וצר, אלא מבט כללי ואלוקי המכיל את מכלול הנסיבות כולן. לעיתים קרובות אנו נוטים לגלות סלחנות רבה וסובלנות כלפי עצמנו, אך מקמצים בה כלפי הזולת. את רעינו אנו שופטים מנקודת מבט צרה, ואילו על עצמנו אנו מתבוננים בראייה רחבה ומכילה. זוהי חובתנו לדבוק בדרכיו של הבורא, ולהשתדל להתבונן על העולם בראייה רחבה. ראייה זו תוביל אותנו תדיר למקום של לימוד זכות כלפי סביבתנו, ומתוך כך, הסביבה תחזיר לנו כגמולנו ותדון אותנו באותה נקודת מבט רחבה. שבת שלום!