מבית המדרש

מה המורכבות באכילת פירות יבשים בט"ו בשבט? מאיפה היא צמחה? מה הייחודיות שיש בקרקע של ארץ ישראל, שנאמר עליה "לא תחסר כל בה"? בנוסף, מה ענה הבן איש חי לאדם שרצה ליסוע לכמה ימים ע"מ "לאכול מפריה"? איך המילה "חן" בברכת המזון מרמזת על היופי המיוחד של הפירות? למה להיות עובד שדה זה מסדר את הראש? בהמשך השיעור הרב מלמדנו מה ייחודי לכל מין משבעת המינים ובשאר מינים ומה הם אומרים לנו.

הזמן והמקום הם דברים משתנים. יש הרבה שינויים שאנחנו עוברים בחיים מבחינת תקופות או מקומות, ואנחנו צריכים לשמור על הקביעות שלנו, גם ובעיקר בתקופות של השינויים. הועבר ב"זום", מוצאי ט"ו בשבט תשפ"א.

"צדיק כתמר יפרח". הצדיק, כמו התמר, נבנה ע"י תהליך ארוך וממושך, שקורה מתחת לפני השטח ולא תמיד אנחנו רואים תוצאות מיד. יש קדושה גם בתהליך ובדרך ולא רק במבחן התוצאה. לתמר יש פירות הכי מתוקים, דווקא בגלל שהוא הכי רחוק מהאדמה ויש לו תהליך ארוך ארוך לעבור. הועבר ב"זום" לישיבת אלון מורה הנמצאת בבידוד, מוצאי ט"ו בשבט תשפ"א.

"האדם עץ השדה". מה אצל האדם מקביל לשורשי העץ? השורשים הם מה שדרכו העץ יונק ומקבל את הכוחות שלו. אצל האדם אלה הערכים והעקרונות שאותם הוא יונק ולאורם הוא חי. המטרה שלנו היא לא להישאר בערכים אלא להוציא אותם החוצה ולפעול אותם. השורשים מכוסים באדמה כדי להדגיש לנו שהם לא המטרה. בנוסף, השורשים יודעים להתמודד טוב מאוד עם סלעים והם מצליחים לפרוץ אותם, ודווקא כשהם נתקלים בפסולת לכאורה קלה כמו שקיות ניילון ופלסטיק - אז הם מסתבכים. ככה גם עם הערכים - קל למסור את הנפש ולעשות מעשים גדולים, הקושי הוא דווקא עם היצרים וההתמודדויות הקטנות והיומיומיות. הועבר ב"זום" לישיבת אלון מורה הנמצאת בבידוד, מוצאי ט"ו בשבט תשפ"א.

"כי האדם עץ השדה". אדם מלשון אדמה. כמו עץ שצומח - לדברים לוקח זמן לקרות. יש חשיבות לתהליך ולהדרגתיות שבה קורים התהליכים. צריך לתת לדברים זמן לקרות. דווקא לבדוק כל הזמן אם כבר התקדמנו - זה רק תוקע ומעכב את התהליך. אי אפשר כל רגע לפתוח את התנור ולבדוק אם העוגה מוכנה. צריך לתת זמן, בנחת, ולשמוח בתהליך הצמיחה, ולא לצפות לתוצאות מיידיות. ט"ו בשבט חל דווקא כשהעצים ריקים מעלים ופרחים. בתקופה הזאת העצים רק מתחילים את תהליך הצמיחה, ודווקא אז החגיגה. הועבר ב"זום" לישיבת אלון מורה הנמצאת בבידוד, מוצאי ט"ו בשבט תשפ"א.

הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה מלמד אותנו שלימוד תורה חייב לבוא עם עבודה משולבת לחיי המעשה, כהמשך לדברי רבותינו: "הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם וכר' ישמעאל ועלתה בידם". הועבר ב"זום", שבט תשפ"א.

תורת ארץ ישראל היא תורה בריאה שמדריכה אותנו בכל תחומי החיים. מי שבא מתוך תורה, ומתוך דרך ארץ שקדמה לתורה, יראה ברכה בעמלו. הועבר ב"זום", שבט תשפ"א.

שיעורו של הרב יצחק דביר על דין תוספת שביעית והמלאכות האסורות והמותרות בשנה הקודמת לשנת השמיטה. הועבר ב"זום", ליל ט"ו בשבט תשפ"א.

תורת ארץ ישראל לא שונה מתורת חוץ לארץ בדרך הלימוד אלא בעיניים שניגשים איתם אל הלימוד. תורת א"י ניגשת מהכללים אל הפרטים ולא ההפך. הועבר ב"זום", לקראת ט"ו בשבט תשפ"א.

האדם נמשל לעץ השדה משום שכשם שאצל העץ כל ה"בפועל" טמון בזרע ב"בכוח", כך אצל האדם כל התכונות קיימות כבר בראשית בריאתו. על האדם להוציא את כוחותיו אל הפועל בצורה ישרה ובריאה. הרבה מעכבים ומפריעים עומדים בפני האדם ועל האדם מוטלת החובה להתגבר ולהסיר את המכשולים.

ט"ו בשבט מגלה לנו את הכח של עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. הועבר ב"זום", לקראת ט"ו בשבט תשפ"א.

פירותיה של ארץ ישראל הם פירות קדושים, וקדושתם נובעת מקדושתה של ארץ ישראל. בארץ ישראל עלינו לעסוק גם בבניין גשמי של הארץ, וזו ממש עבודת ה'. הועבר ב"זום", לקראת ט"ו בשבט תשפ"א.

כששואלים "כמה לעבוד?" - ארץ ישראל משנה את כל התמונה. אם העבודה בה אני עובד היא חלק מיישוב הארץ וקיומנו בה - התשובה תהיה שונה לחלוטין. כשהעבודה היא חלק מתיקון העולם זה משנה את כל כללי המשחק.

שורש הטעות בתפיסת ארץ ישראל טמון כבר בחטא המרגלים. ארץ ישראל היא ארץ גשמית, עצים ואבנים, אבל לא פחות מכך היא גם ארץ רוחנית. כפי שיש עם קדוש ומיוחד - עם ישראל, כך יש את ארצו הקדושה והמיוחדת - ארץ ישראל. הועבר ב"זום", לקראת ט"ו בשבט תשפ"א.

אילו פירות מותר לאכול בחצר בלא לעשרם- החל מהמקורות ועד אחרוני פוסקי זמננו. שיעורו של הרב יצחק דביר, מרבני כושרות ומכון התורה והארץ בישיבת אלון מורה.