מבית המדרש

רבקה אמנו לא עושה חשבונות מה חובתה ומה לא, אלא כל שבכוחה היא עושה. אדם שחי בעמדה נפשית של מה הוא חייב ומה לא זה אדם שלא נעים לחיות בסביבתו. ככל שנשכיל להתרכז בעשייה שלא על מנת לקבל תמורה וככל שנשכיל להתעלם מחובת הסביבה כלפינו נהיה אנשים שיותר נעים וקל לחיות בסביבתם ונמצא את עצמנו בתוך עשייה מרובה והכל מתוך שמחה וטוב לבב. שבת שלום!

חז"ל לומדים מסיפורה של הגר ש"הכל בחזקת סומין, עד שהקב"ה פוקח את עיניהם". הפתרונות לבעיות שלנו נמצאים לעיתים קרוב מאוד אלינו, הבעיה היא שאיננו רואים אותם. כאשר אדם נתקל בבעיה ומנסה לפתור אותה בכל הכוח ללא הצלחה, ייתכן שהפתרון נעוץ דווקא בכך שירפה. ברגע שינסה להשתחרר מהקיבעון המחשבתי – הקב"ה יפקח את עיניו, והוא ימצא את הפתרון הנכון. שבת שלום!

חז"ל מבקרים את משה על כך שהרהר אחר מידותיו של הבורא לעומת האבות שלא הרהרו. התבוננות בפשט הפסוקים מראה לנו לכאורה מציאות אחרת. אברהם אבינו הסתפק אם ההבטחות האלוקיות יתקיימו. התבוננות יותר עמוקה מלמדת אותנו שהספק של אברהם לא נולד מחמת ספקות באמונה בבורא, אלא מחמת ספקות האם אברהם ראוי. כעס מגיע כאשר אדם מרגיש שלקחו ממנו משהו ששייך לו, אולם כאשר אדם לא מסתובב בתחושת מקופח, או שעושים לו דברים שלא מגיע לו, הוא מקבל את המציאות בפנים מוארות גם כאשר המציאות אינה נעימה. המתכון להיות בשמחה ולאהוב את המציאות נעוץ בתחושה שלא חייבים לנו כלום. שבת שלום!!

יש המכנים את נח "צדיק בפרווה", לעומת אברהם אבינו שהיה "צדיק אש". כשקר בחוץ, יש שתי דרכים להתחמם: או על ידי מעיל פרווה, או על ידי הדלקת אש. הרווח בהדלקת אש הוא שגם הסביבה נהנית ומתחממת... מתוך העיון במקורות אנו למדים שנח דאג למעגלים הפנימיים ולא למעגלים החיצוניים, וזאת מתוך אחריות למעגל הפנימי ומחשש שמא הדאגה למעגלים החיצוניים תפגע בו. חובתנו לדעת מהם מעגלי החובה ומהם מעגלי הרשות שלנו. מתוך הכרה זו, נוכל למצוא את האיזון הנכון בין העשייה המתרכזת במעגלים הפנימיים, לבין העשייה המתרכזת במעגלים החיצוניים.

שלוש בריתות כרת הקב"ה עם ישראל ועוד ברית רביעית יכרות לעתיד לבוא. כל ברית טומנת בתוכה מהות שונה. הברית שבפרשת נצבים מחדשת מעבר לערבות הדדית את ה"לב לדעת", כלומר עבודה מתוך כוונת הלב. משום כך התנאי הראשי להפרת הברית היא "על אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" . חובתו של האדם לא רק לקיים את התורה אלא לקיימה מתוך שמחה. קיום התורה שלא מתוך שמחה יש בו חילול שם שמים וגורר עוון עד כדי חורבן .

בפרשתנו מוזכר מעמד הברכות והקללות. התורה כותבת את הקללות ומתוך הקללות אנו למדים מה היו הברכות. דווקא כך בחרה התורה להציג את הדברים כדי להורות לנו שגם הקללה יכולה להפוך לברכה. האדם בבחירתו יכול להחליט האם להיות מושפע מהגורל או להיות משפיע ולהפוך את הגורל לייעוד. פרשתנו פותחת בלשון 'והיה' שהוא לשון שמחה. וא"ו ההיפוך מעבירה את המשמעות של המילה 'היה' מעבר לעתיד. אדם שבוחר להתבוסס בעבר ובכך לשתק את העתיד מביא על עצמו צער גדול, לעומת אדם שבוחר להתבונן על העבר כדי לבנות עתיד טוב יותר מביא לעצמו הרבה שמחה.

חובת האדם לקחת אחריות מלאה על מעשיו מתוך הבנה שהגזירות האלוקיות נקבעות בהתאם להתנהלותו. התגרות בחוקיות של הטבע הינה עוון ולחלק מהשיטות הראשונים יכולה לפגוע אף במי שלא נגזר עליו להפגע. ההישענות על האמירה "הכל משמים", אם היא מגיעה טרם שנעשתה תושבה הרי שהיא שוללת מהאדם את היכולת להתוודות על החטא. רק לאחר לקיחת אחריות שהביאה לתשובה שלמה ניתן להתבונן על המציאות מזווית אחרת.

בחז"ל מובאת רשימה של דברים שהביאו לחורבן הבית, לכאורה דברים אלו נראים שוליים ביחס למאורעות ההיסטוריים. מדברים אלו אנו למדים יסוד גדול, חורבן הבית ובנייתו אינם נובעים מדברים גדולים ומפוצצים אלא מזלזול או הערכה לחיי השגרה והמעשים "הקטנים". אל לו לאדם לחפש להיות משמעותי אלא להבין שהוא משמעותי במקום בו הוא נמצא. כשהאדם ייקר את חיי ההווה שלו הוא יהיה בסימן התקדמות וכך יוכל כל הזמן לטפס ופעמים להגיע לעמדות מפתח רבות השפעה. איננו מחפשים משמעות כדי לברוח מחיי ההווה, חובתנו לחיות את ההווה ומתוך כך תבוא ההתקדמות. בפרשתנו אנו מצווים על "ועשית הישר והטוב" ומפרשים חז"ל לפנים משורת הדין, כשהאדם מייקר את חיי השגרה הוא מאיר לסביבתו, הוא נעים לסביבתו ועושה רצון בוראו בשמחה ומתוך כך זוכים לרשת את הארץ.

משה רבנו מוכיח את עם ישראל לפני מותו. גם בזמן שהלכו ישראל במדבר מצאנו שמשה מוכיח את ישראל אך אלו תוכחות מסוג שונה. יש תוכחות על העתיד להציל את האדם מעוון, ויש תוכחות שבאות להזכיר לאדם את חטאי העבר כדי שידע ממה להזהר . תוכחה במהותה היא ביטוי לאהבה - "את אשר יאהב ה' יוכיח" . חוסר תוכחה פעמים הוא ביטוי לייאוש ופעמים מבטא חוסר אכפתיות. אחת הסיבות לחורבן ירושלים היתה שלא הוכיחו אלו את אלו משום שהיתה ביניהם שנאה. טרם זכינו שיבנה הבית משום שכאשר כל אחד בטוח בצדקת דרכו איננו מצליחים להעמיד את החטא לנגד עינינו. יהי רצון שנזכה לאהוב אחד את השני וכל תוכחה שתצא מפינו תנבע ממקום אוהב ודואג ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן!

במקומות רבים גינו חז"ל את הנודר. כאשר אדם נודר מתוך רצון לכפות את העתיד על ההווה התוצאה היא שהוא אינו חי את ההווה ומתוסכל מכך שהעתיד אינו. על האדם לחיות את ההווה מתוך התבוננות והתקדמות מדודה ומאוזנת אל העתיד. השקפה זו מצילה את האדם מלטבוע בעולם של אשליות ולשמוח במקום בו הוא נמצא. התורה מונה את מסעות בנ"י כדי להורות שלכל מסע יש משמעות ואל לנו לברוח מהמסע אלא לחוות אותו, להבנות ממנו ומתוך כך להמשיך למסע הבא. שבת שלום!!

משפחות בני ישראל פותחות באות ה ומסימות באות יו"ד כדי להורות שנשמרו בקדושה ובטהרה גם במצרים. לאורך כל הדרך הצניעות היתה מידה מאד משמעותית בתוך מחנה ישראל עד שהגיעו ישראל לשיטים שם החל העם לזנות עם בנות מואב. פריצת הגדר התאפשרה בגלל ה"וישב". עם ישראל ניצח מלחמות גדולות מול סיחון ועוג והישיבה הזו היתה מעין בקשה לשבת בשלווה. הרצון לישב בשלווה טומן בתוכו סכנות רוחניות גדולות. אל לנו למאוס בטרדות החיים, טרדות אלו מצילות את האדם מן החטא ועוזרות לו להינצל מהאנוכיות. העושר והשובע הם הגורם לבעיטה  - "וישמן ישורון ויבעט", אין ארי נוהם אלא מתוך קופה של בשר. אדם שחי חיי שובע מחפש להתעסק בנהנתנות שמביאה אותו לאנוכיות שבסוף מביאה לחורבן גדול גם שלו וגם של סביבתו.  שבת שלום!

צלם אלוקים של האדם הוא היכולת לבחור. שלילת הבחירה מאדם לוקחת ממנו את צלם אלוקים שבו ואת נקודת חיותו. מתוך התבוננות על התנהלות הקב"ה עם בלעם אנו למדים עד כמה חובתו של האדם להמנע משלילת הבחירה של האדם. אי שלילת הבחירה אין משמעותה הפקרות, לאדם מותר לצמצם את מרחב הבחירה כדי לעזור לעומד מולו לבחור נכון, אך עליו להזהר משלילת הבחירה. לכבד בחירה של אדם אין המשמעות להזדהות איתו אלא לאפשר לו את הבחירה.

לאחר שישראל מגיעים להר ההר אהרן נפטר מן העולם ויושב הנגב בא להלחם עם ישראל. בפני ישראל עמדו שתי אפשרויות: 1. להילחם. 2. לברוח. עם ישראל בוחר לברוח ורק לאחר שחוזר שמונה מסעות לאחור הוא מבין שטעה ובוחר להתמודד. הבחירה הראשונה של עם ישראל לא להלחם גררה אחריה תסכול ותלונות שהביאו עליהם את הנחשים והשרפים. דרך נחש הנחושת הקב"ה מלמד את עם ישראל שכאשר עומדות בפנינו שתי אפשרויות, להתמודד או לברוח תמיד נבחר באפשרות להתמודד ורק מתוך ההתמודדות נוכל לראות התקדמות.

מחלוקת קורח ועדתו סחפה איתה צדיקי עולם, ולכן לא ייתכן להסביר את המחלוקת בצורה רדודה. התבוננות מעמיקה על עיתוי המחלוקת מלמד אותנו על קושי שקינן בעם ישראל, קושי שאת ההתפרצות שלו ראינו במחלוקת. הבנה מעמיקה זו מלמדת אותנו כיצד להתנהל במצבי קיצון כדי לא להיגרר למקומות אפלים שרק זורעים הרס ותסכול ...

דיבור מרים במשה וחטא המרגלים נבעו מאותו שורש: השוואות. מרים השוותה את משה אליה ואל אהרן, והמרגלים השוו את עם ישראל ליושבי הארץ. השוואות גורמות לראות את המציאות בצורה מצומצמת ולשפוט אותה בצורה לא נכונה. חוסר השוואות מביא את האדם לברר את הדברים בצורה טובה, וכך להימנע משיפוטיות לא נכונה כלפי הסביבה.