מבית מדרש

פרשת וירא- למה אברהם אבינו בצער אחרי העקידה? ע"פ רש"י על פרשת וירא, דיבור המתחיל "אחר הדברים האלה" פרק כ"ב, פס' כ' שיעורו של הרב איציק אמיתי בישיבת אלון מורה בשנת תש"פ.

לכל אדם יש תכונות מולדות, תכונות שעוזרות לו לגלות את הנקודה שלו בעולם, אך על האדם לדעת שבצמתים רבים בחיים יידרש ממנו להוציא מארגז הכלים שלו מידות שמנוגדות לטבעו ולפעול איתם בסיטואציות מסוימות. רק באופן זה האדם נמדד האם הוא עובד אלוקים.

ה' מתגלה לאברהם דווקא באלוני ממרא, משום שהוא היחיד שיעץ לו למול, זאת למרות שידע שבכך הוא גורם להבדלת זהותם. * הקב"ה מצווה מאברהם לעקוד יצחק בלשון בקשה - "קח נא" - ואברהם מסכים ומזדהה עם רצון ה'.

המשנה ביומא אומרת: "עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, וְשֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ" הרצי"ה הסביר את המשנה כך: שמי שלא ריצה את חבירו, אין מוחלין לו גם בעבירות שבין אדם למקום. לכן, חובה עלינו ולרצות את כל(!) מי שפגענו בו, ע"מ שימחלו לנו על עבירות כלפי המקום.

מידת החסד של אברהם לעומת מידת הצדק של אנשי סדום

עולם חסד יבנה, החסד הוא יסוד העולם. המבול והחורבן הגיעו לעולם בעקבות הגזל. ונח- שנשאר ישר, נצטווה להיכנס לתיבה שהיא "אולפן" לחסד בלתי פוסק, וזה ע"מ לתבוע בו את מידת החסד, בתור האדם שממנו ימשיך כל העולם. ואת החסד העצום הזה, ראינו שיצא לפועל בצורה עוצמתית אצל אברהם אבינו.

כשם שאברהם היה מוכרח לעזוב את ארץ ישראל ולרדת למצרים מקום מ"ט שערי טומאה, כך פעמים מוכרח האדם להיכנס למציאות שטומנת בתוכה סכנות רוחניות רבות. כשם שאברהם אבינו מקריב את לבו אל ה' ומכין עצמו לירידה, כך על כל אדם לקרב עצמו לה' יתברך ולהכנס לאותה מציאות מתוך הכנה רוחנית טובה.

"לך לך מארצך"; עניינה של ארץ ישראל - עזיבת רצונותינו למען רצון ה'. הציווי "לך לך" נשמע בכל העולם - אולם רק אברהם הצליח לשמוע אותו, וזוהי גדולתו של אברהם.