מבית המדרש

הנשיאים התעצלו בהבאת התרומה למשכן והסבירו את העצלות ברצון טובל השלים את כל הנותר. ועל כך נענשו שחסרה אות יו"ד משמם. פעמים רבות אדם עוטף חולשות באידאל. לאדם מותר להיכנע לחולשה אך עליו לדעת שזו חולשה. לצבוע חולשה בצבע של אידאל גורם לאדם לא לתקן את דרכיו. לאדם עצמו קשה מאד לדעת האם הוא פועל מתוך טהרה או מתוך חולשה, שהרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אך לימדונו בחז"ל שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה. אם רואה האדם שהוא בדרך עלייה סימן שמניעיו טהורים ואם בדרך ירידה סימן שמניעיו אינם טהורים. ושבת שלום!

בפרשת השבוע ויקהל רואים שהנשיאים מביאים את אבני השוהם ואבני המילואים לאפוד ולחושן, אלא שהתורה כותבת אותם בצורה כזאת: "הנשאם", ולא "הנשיאים". מה פשר הורדת האות י'? הנשיאים חיכו שעמ"י יגמור לתרום וככה הם ישלימו את מה שחסר, אבל אומרים לנו הפרשנים שזאת הייתה עצלות. מנהיג צריך לתת אמון בציבור שלו שיתרמו הכל. בנוסף- עיקרון נפלא מפה: כשנותנים למישהו ביקורת זה צריך להיות בצנעה וברמז, כמו פה בהורדת האות י', אבל כשמשבחים אותו אז זה בהרחבה, כמו שהתורה מפרטת על קורבנות הנשיאים בפרשת נשא.

מלאכת המשכן ותרומת המשכן התבססו על התעוררות פנימית של אנשים שהרגישו "שיש להם את זה", אלא שהמיוחד בהתעוררות זו שהיא היתה לשם שמים. אנו חיים בדור שמדבר הרבה על הגשמה עצמית. הגשמה עצמית שבאה מתוך מחשבה על עצמנו, מתוך רצון שנרגיש טוב עם עצמנו יש בה מעין עבודה זרה. האפשרות היחידה של האדם לצמוח ולהתפתח בצורה נכונה ולהרגיש שמחה גדולה באה אך ורק אם בבסיס השאיפה קיים הרצון לעשות לשם שמים. חז"ל כבר אמרו "לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה". העשייה לטובת עצמנו היא טבעית אך חובתנו לשאוף להתעלות מעל הטבעיות. קשה מאד להגיע למעלה שכל העשייה לשם שמים, אך עצם הרצון להיות שם, נותן את אותותיו בחיים ועוזר מאד להשתחרר מהתלות בעשייה ולמען רווחים פרטיים. שבת שלום!!

מעשה העגל מוזכר בין תכנון המשכן לבין הביצוע. מיקומו של חטא העגל במקום זה בא להורות שתמיד הפער בין התכנון לביצוע יוליד כישלונות ואל לו לאדם להתייאש. הדרך להינצל מייאוש היא להיזכר בטוב ולדעת שהטוב המיוחל עוד יגיע. הכישלונות הם תוצאה של 'יסוד הצמצום'. כביכול הקב"ה צמצם עצמו ונתן לנו בני האדם מקום לבחור וליצור ומתוך כך גם לעשות טעויות. נתינת המקום מחד מזמינה את הכישלון אך גם טמונה בה היכולת להתעלות ולעלות. כשם שהקב"ה צמצם עצמו כדי לתת מקום לאדם כך בהרבה זירות בחיים על האדם לדעת שחובתו לצמצמם עצמו כדי לאפשר לכוחות של הסובבים אותו לצאת אל הפועל.

* חלק מהדברים שנעשו בבניית המשכן הם תיקון כנגד חטא העגל. * ההירתמות הבלתי רגילה של כלל עמ"י לבניית המשכן כדי שתשרה שכינה בתחתונים ובעיקר בתוך מחנה ישראל. * המשכן מבטה את האחדות בעמ"י, וגם בין העולמות בכל תהליך התרומה והבנייה וגם בעבודת המשכן. * ההבדלים בין פרשת תרומה לפרשתנו בעיקר בתורמים ובהוצאת הערב-רב שגרמו לחטא העגל והורידו מיתה לעמ"י. *מהי הסיבה לחזרת משה על דיני השבת? * הסיבה לחזרות המרובות והפירוט הרב במעשה המשכן מלמדינו על חביבות העניין בפני הקב"ה.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

השבת הוא יום של אמונה, יום בו אנו מפנימים את ההכרה שיש מנהיג אחד לבירה. ההכרה הזו תביא אותנו להיות בעמדה של נשלטים ולא שולטים. כדי להפנים את ההכרה הזו עלינו לנצל את השבת בצורה נכונה, לא לראות בשבת כאמצעי לאגירת כוחות פיזים להמשך השבוע, אלא יום בו אנו יוצקים תוכן רוחני שילווה אותנו בששת ימי המעשה ויעזור לנו לראות את המציאות במבט נכון ואמתי. הרגשת השליטה מסוכנת גם בין האדם לזולתו. חובתו של האדם לא להיות בעמדת שליטה אלא בעמדת שליחות.. פעמים שנדרש מהאדם לתת פקודות והוראות לזולת אך אסור שנתינת הפקודות וההוראות תבוא מתוך הרגשת עליונות אלא מתוך הרגשת ייעוד. כדי לא להיכשל בהרגשת שליטה עלינו להזכיר לעצמנו מאין באנו, להסתכל אחורה ולהבין שכשם שאנו לא רצינו שישלטו עלינו, כך בדיוק אנו לא נשלוט על אחרים.

"ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה". לפני יותר מ-115 שנה הוקם בירושלים בית הספר לאומנות, אך טבעי שיקרא שמו- "בצלאל". האם בתקופה כ"כ קשה מבחינה כלכלית, בריאותית ובטחונית, כשעמ"י שרוי ברעב ובצרות בלתי פוסקות- לא היה יותר נכון להשקיע את הכסף והמשאבים במטרות חשובות ודחופות יותר? איך הרב קוק ראה את זה? מה משמעותה של האומנות בשעה קשה כזאת?

מהי הבעייתיות שיש בביקורת? כיצד נכון להסתכל על הבריאה? מהו תפקיד המלאכה והשביתה ממלאכה בשבת? וכיצד המשכן מברר את מהות המלאכה?

שיעור קצר של הרב משה כ"ץ בנושא כשרות בפרשת השבוע.

חובתנו לחיות את ההווה. המשמעות של לחיות את ההווה היא לבדוק היכן אנו נמצאים, לשמוח במקום בו אנו נמצאים ומתוך כך לקדם דברים. הפזילה לעתיד, אם היא נובעת מבריחה מההווה, הרי היא מזיקה מאד. אין בעתיד הזה שום דבר מלבד דברים דמיוניים ולא נכונים. אך אם ההסתכלות על העתיד באה כדי לשפר את העשייה בהווה - זו הסתכלות חיובית ונכונה. בלי הצבת מטרות רחוקות לא נגיע לכלום. בקלות נוכל לבחון האם ההסתכלות על העתיד אצלנו חיובית או שלילית: כאשר הצבת המטרות לעתיד משפיעה על ההווה בעשייה חיובית, אנחנו בדרך הנכונה. אבל אם הצבת המטרות גורמת לנו לתסכול, לעצלות ולחוסר עשייה - עלינו לדעת שאנחנו בורחים מההווה, ומה שקורה הוא שהווה - אין, עתיד - לא יהיה, וכל מה שנשאר זה עבר מתסכל. אסור לנו לעמוד במקום. כשם שבכסף לצערנו רובנו שואפים ליותר כך גם ברוח עלינו לשאוף ליותר. חוסר שאיפה לעוד נובע מריחוק. אם אנו רוצים להיות עובדי ה' אמתיים אנו צריכים כל הזמן לחשוב לאן אפשר להתקדם, איפה אפשר להוסיף טוב. אין מציאות של "לעמוד במקום" מי שלא מתקדם קדימה - הולך אחורה.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

השבת אינה סתם יום מנוחה אלא יום בו אנו צריכים להבין שאין לנו שליטה על המציאות, כל תפקידנו הוא להיות שליחים להוצאת הרצון האלוקי אל הפועל. ככל שנשכיל להיות בלתי תלויים בחומר נזכך את הראייה שלנו ונוכל להבחין בבורא עולם שמציץ על הבירה. הרגשת הנשלטות ביד הבורא אין משמעותה לזלזל בחומר ובדרך הטבע, הקב"ה שם אותנו בעולם של טבע כדי שנתנהג בדרך ארץ, אך כל זה מתוך ידיעה שאנו רק בגדר משתדלים ולא פועלים.

מה הם היסודות שנותנים למשה את הכח לבנות את המשכן ולהנהיג את העם? ומה נותן לנו כעם את הכוח לפעול בעולם?