מבית המדרש

בפסקא הרב זצ"ל מתווכח עם התפיסה האומרת שהיהדות היא תודעת האדם. שיטה זו שוללת את הקדושה העצמית שיש בא"י, בכל יהודי ויהודי ובמצוות. משום כך קורא הרב להילחם בתפיסה זו.

מאמר דעת אלוקים, עמ' ק"ל. מדוע שיטת קאנט היא התקדמות של העולם? למה בסוף היא מביאה לייאוש? מה מחדש הרב בתפיסת ה"סובייקטיביות אובייקטיבית"?

מאמר דעת אלוקים, עמ' ק"ל. מה מיוחד במאמר זה שלא קיים במאמרים אחרים? מה הטעות שאנשים טועים ביחס אליו? בנוסף, מהי שיטתו של עמנואל קאנט ועל מה הוא בא לתת מענה? מדוע חשוב לומר שדבריו הם רק כמשל ולא שיטת הרב בעצמו?

א"י היא תנאי מהותי להופעת הקדושה הישראלית. בלי א"י א"א להיות עם קדוש, בלעדיה אין לעמ"י חיים. היא שנתנה לזהות היהודית את היכולת להתקיים בגלות.

מידות הראי"ה, העלאת ניצוצות, פסקאות א'-ב'.

מדוע כאשר האדם מדבר "ללא שתיקה" הדיבור הוא חיצוני? מה כ"כ עליון בדיבור של תורה ("ודברת בם") ותפילה ("מה' מענה לשון")? איך דיבור אחרי שתיקה פועל על הסביבה ולמה שיחת ת"ח צריכה לימוד? כיצד השתיקה הופכת את הדיבור לפרץ חיים שחושף הבעה פנימית? בנוסף, מדוע "תורת הרטוריקה" לא מספיקה? האם כח השתיקה יועיל אף בשפות זרות? לסיום, הרב מברר מדוע השתיקה מפחידה אותנו ומה צריך להיות המבט עליה. סדרת שיעוריו של הרב דוד טורנר בנושא פרישות, בספר אורות הקודש ג'.

מהם המזיקים? איך הם נבראו והאם הם קיימים בימינו? מדוע זה חיובי שאינינו יודעים מהם ואיכן הם? מה זה מלמדינו? איך הלא נודע מחייה את המודע? בנוסף, מהו היחס בין העולם "המעגלי" שאנו חיים בו ל"ישר", בין הטבע לדרכי ההנהגה? לסיום- מה גרם לפגם באהבת התורה הפשוטה והטבעית? מדוע ישנה "עייפות" בעשיית המצוות ובלימוד? איך הכלל "זה לעומת זה עשה אלוקים" מסביר זאת? למה ת"ח צריך יותר שמירה על מידותיו? מקורות: עין איה ברכות א'. פרק: א'. פסקאות: מ"ג - מ"ה.

החידוש הגדול של א"י הוא מתיקותה. הגשמיות של א"י מלאה עונג ומתיקות. זוהי ארץ חמדה. א"י קוראת לכל בניה לשוב לחיות בה חיי מתיקות ואהבה.

מדוע אבא בנימין התאמץ שתפילתו תהיה סמוכה לקימה מהשינה? מהו היתרון והחיסרון שקיים בכך שהשכל מסתלק בשעת השינה? איך התפילה, הנקראת חיי שעה, מתקנת את אותם חסרונות? בפסקה הבאה הרב מבאר מדוע אין לזלזל בגוף, אלא להתפלל שהגוף יהיה חזק ובריא ע"מ שיוכל לשמש ככלי נאמן לצד העליון. מתברר גם ש"דרך האמצע" אינה "חצי חצי" אלא השילוב האידיאלי, ומדוע החומר נקרא "מקור הרע". לסיום הרב מבאר מה הבעייתיות בכך שאדם לא מתפלל על חבירו, ומה כח השלום. מקורות: עין איה ברכות א'. פרק: א'. פסקאות: ל"ט - מ"א.

חזרה על עקרונות מהשיעור הקודם וסיפורים מופלאים על הגר"א, על חוסר רצונו לקבל את תורת ה' ע"י מתנות או אמצעים. בהמשך מרן הרב זצ"ל מבאר דרך מאמר הגמרא "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" את שתי הבחינות שדרכם יש לצדיק כח השפעה שעל העולם. בנוסף, מרן הרב זצ"ל מסביר איך יכול להיות שמה שמצער את גדולי ישראל זה ש"יופיו של ר' יוחנן יתבלה בעפר", ומתברר מהו הגוף המוארך והאלוקי, לפי זה יובן גם המשך השיחה של ר' יוחנן ור' חנינא. ולבסוף - מהו נס מועט? בכמות או באיכות? מקורות: עין איה ברכות א'. פרק: א'. פסקאות: ל"ה - ל"ח.

הדממה היא מדרגה עליונה שממנה האדם קונה מדרגות גבוהות. סדרת שיעוריו של הרב דוד טורנר בנושא פרישות, בספר אורות הקודש ג'.

גיבור אומר הרמב"ם, הוא מי שכל מעשיו לשם שמיים. לישראל יש גבורה מיוחדת החודרת לחיים ומקדשת אותם. זוהי גבורה שאינה עוצרת וחונקת, אלא מפרה את החיים. חיי גבורה חוזרים ושבים בא"י המקדשת את החיים כולם.

ההצלחה הרוחנית תלויה בחוסן הגופני של ישראל. רק כך הקדושה יכולה להתגלות! כל דבר גשמי ששייך ללאומיות ישראל, מוכשר לקבל קדושה.

הקדושה היא התפשטות הקודש בכל מרחבי החיים. גם לגוף הישראלי יש קדושה, וכל מצוה, תורה ומעשה, מביאה התפשטות והופעה של הקודש בעולם.

מה זה "דומיה מחשבתית"? מתי אנו זקוקים לה? איזה כח פועל בשעת דומיה זו? איך אפשר לראות זאת דרך סוגיית התפילה? מה ברכת "שמע קולנו" מוסיפה על שאר הברכות? מה הדיבור שמעל הדומיה? בנוסף, האם זה שייך לצדיקים בלבד או שיש משהו ששייך בזה לכל אדם? איך זה מתגלה במצה? סדרת שיעוריו של הרב דוד טורנר בנושא פרישות, בספר אורות הקודש ג'.

מה מיוחד בכח השתיקה? אילו סוגי שתיקה יש? מה הדמיון בין המוזיקה והרקע של הציור לשתיקה שלפני הדיבור? בנוסף, מדוע הרב מדבר על הגבורה והתפארת ולא על החסד, מידתו של אברהם אבינו? כיצד כח הדיבור עלול לפגוע בגוון המיוחד של האדם? סדרת שיעוריו של הרב דוד טורנר בנושא פרישות, בספר אורות הקודש ג'.

מה התפקיד של "ייסורים של אהבה" בעולם? איך זה מרומם ומדוע דווקא כך? מה החילוק שהגמרא עושה בסוגי הנגעים והבנים ואיך הרב זצ"ל מבאר את עומק ההבדל? האם כל אדם יוכל להכיר בהבדל בין הייסורים? איך הרב זצ"ל מיישב את קושיית התוס' על רש"י? האם זהו היחס הנכון גם לייסורים כלל ישראלים? בפסקה הבאה מתברר מדוע האמירה "לא הן ולא שכרן" היא כבעיטה בייסורים, אלא נובעת מרצון לעבוד את ה' ע"י יגיעה ולא ע"י מתנות. מקורות: עין איה ברכות א'. פרק: א'. פסקאות: ל"ד - ל"ה.

ארץ ישראל, התורה ועולם הבא נקנים בייסורים. מדוע דווקא הם? מה בין לימוד תורה ללימוד מדע? האם ישנו הבדל בין מאמץ לייסורים? איך זה קשור ל"כאבי" קבלת נבואה? כיצד הייסורים מרוממים אותנו מטבענו? מדוע כ"כ מתאים שרשב"י יאמר לנו את זה? בהמשך השיעור, בפסקה ל"ג, הרב זצ"ל מסביר את החיסרון והתיקון הקיים בתחומים השונים- שכל, רגש ומעשים. מקורות: עין איה ברכות א'. פרק: א'. פסקאות: ל"ב - ל"ג.