-
בפרשתנו מופיע פעמים רבות הביטוי "המקום אשר יבחר ה'". בפשטות המקום הכוונה לבית הבחירה, אך בעומק ניתן להסביר שהכוונה לקב"ה הנקרא "מקומו של עולם". התורה מצווה אותנו לדרוש את ה' ולדבקה בו ומתוך כך להשתוקק לבית הבחירה. עלינו לדעת שכל מקור חיותנו הוא רק מהבורא יתברך שמו, מתוך הבנה זו לא נהיה מכונסים בתוך עצמנו, לא נחשוב כל הזמן על עצמנו, אלא נרצה ונשאף להיטיב עם הבריאה.
-
גדולתו של הבורא יתברך שמו מתגלה דווקא בכך שהוא מתייחס לאנשים שאינם בעלי מעלה ומתוך כך למדים אנו על עצמנו שכל מקום שנגיע לגדולה, הכי חשוב שלא נשכח את האנשים "הקטנים" ואת המעשים "הקטנים". פרשת עקב פותחת בלשון "והיה", לשון שמחה משום שכאשר אדם שם דגש על המצוות שהוא דש בעקביו יש ראיה לכך שהוא ממליך על עצמו את הבורא.
-
עבודת פעור היא ביטוי קיצוני להתמכרות לחיי מותרות. כאשר אדם ממוקד במה שהוא כן ולא מחפש כל היום דברים בחוץ הוא מתמלא בשמחה, השמחה היא ביטוי להכרה בערך עצמי ולדבקות אלוקית. מקור העצבות נעוץ בכך שאדם רוצה עוד ולא מכיר את הטוב שבו.
-
אל לנו להתמודד עם הסימפטומים של הקלקולים אלא עם השורש.
ירושלים חרבה משום שהעמידו את דבריהם על הדין, פעמים שאנו מחפשים את ההוראה ההלכתית היבשה, אך יש בכך סכנה משום שהליכה על פי הוראה הלכתית יבשה גם אם היא מותרת כשנרחיב את המבט נבין שיכולים לבוא מכך קלקולים גדולים.
עלינו להתבונן לא רק מהי ההלכה אלא גם מהי רוח ההלכה.
-
מפרשת בני ראובן ובני גד ניתן ללמוד יסודות חשובים ובסיסים בפתרון סכסוכים. "והייתם נקיים מה' ומישראל".
-
בארץ ישראל אולי אין גדולים כמו משה אבל כל אחד יכול להיות כוכב. זו גם זכות וגם חובה!!כדי להאיר ככוכבים עלינו לינוק רק מהתורה, חיבור לארץ ללא תורה יביא אותנו למצב של "ותקיא הארץ אתכם".
-
לכל אחד ואחד מאתנו יש נקודה פנימית, תפקידנו בחיים להיות מרוכזים בנקודה הפנימית ולא במה שמחוץ לנקודה.
כדי להיות מרוכז בנקודה הפנימית עלינו לתקן את המידות ובעיקר את מידת הקנאה.
-
כשנפטרה מרים הלכה גם הבאר מים. המים הם הכוח המתווך בבריאה וגם הכוח המניע של האדם. בעבודת ה' על האדם לעבוד את הבורא לא רק מתוך הכרח אלא מתוך חוויה אמתית שהציוויים והרעיונות הרוחניים יהיו שייכים אליו.
-
טענת קורח וטענת המינים נובעת מאותו שורש. האמירה כל העדה כולם קדושים בטעות יסודה. כדי להיות קדוש צריך לעבוד קשה, בתוך הקודש אין מקום לטומאה, לפני שהאדם נכנס אל הקודש עליו לתקן את עצמו.
-
אופטימיות זה דבר מדבק, אופטימיות עוזרת לאדם להתקדם בחיים, לפרוץ קדימה ולסחוף אנשים אחרים אחריך. ריבונו של עולם ומשה רבינו רוצים לשלוח מרגלים כדי להרים את המורל, כדי להדביק את כל העם באהבת הארץ. משום כך הם בוחרים אנשים שאהבת הארץ בוערת בהם. המרגלים כוונה אחרת הייתה להם, הם באו לבדוק האם נכון לכבוש את הארץ.
-
על מה חרבה הארץ? האחריות שלנו על התורה ומה נעשה בכדי שלא נחזור על טעויות העבר.
-
כל אחד מאתנו מקבל החלטות חשובות בחיים ויוצא לדרך, על האדם להיות דבק במטרה, ולאורך כל הדרך לחזור ולשנן לעצמו על חשיבות המטרה, מתוך ההבנה הזו קשיי הדרך לא יהפכו לדבר מטריד שמרחיק מהמטרה אלא יהפכו לאתגרים שמחזקים אותנו ומראים לנו עד כמה המטרה חשובה לנו.
-
פרשת סוטה מגלה את רחמיו הגדולים של הקב"ה לשקם זוגיות במשבר. הקב"ה משנה את כל הכללים המקובלים ובלבד שהבעל יחיה עם אשתו והאישה עם בעלה באושר.
אנו נכנסים לחג מתן תורה. אחד הדברים שאנו צריכים להבין ביום הגדול הזה הוא שבנתינת התורה הקב"ה מגלה את האמון הגדול שאנו נהיה נאמנים לו, אמון שאם נהיה מודעים אליו נקבל ממנו הרבה כוחות להתעלות מעלה מעלה!
-
כל אדם רוצה שיהיה לו סדר בחיים, אך חובתו של האדם לוודא שהוא אינו משעבד עצמו לסדר החיצוני. על האדם להיות מחובר היטב לנקודה הפנימית ומתוך החיבור לבנות סדרים חיצוניים.
-
הלוואה ללא ריבית היא ביטוי לשותפות, שותפות שאינה עסוקה בשאלה "מה יצא לי מזה" אלא שותפות בה אנו פעם בעמדה של נותנים ופעם בעמדה של מקבלים, שותפות מעין זו מיטיבה עם העולם כולו.
-
עם ישראל קנוי לקב"ה בקנין הגוף. כל כולו מוקדש לאלוקים. משמעות הדבר שאנו בעלי מעלה וחובתנו לשמור על המעלה הזו. כאשר אדם לא שומר על המעלה הוא מחלל את עצמו ובכך גורם גם לחילול ה'. גם בתוך עם ישראל יש מעגלים ועל כל אחד לוודא באיזה מעגל הוא משמש כבעל מעלה.
-
ארץ ישראל מקיאה את עם ישראל כאשר הם משחיתים את דרכם מתוך אידאולוגיה, אך כאשר השחתת הדרך באה מתוך חולשה הקב"ה סובל אותנו ויבוא יום שישפיע רוח ממרום ויסיר את לב האבן. לא רק אידאולוגיה חומרית בעיתית אלא גם אידאולוגיה מוסרית שכביכול באה מתוך רצון לדחוק את הקץ ולגרור את המציאות למדרגה מוסרית שהיא כלל אינה שייכת אליה. התורה מחנכת אותנו לאזן בין השאיפות ובין המעשים כך שההתקדמות שלנו תתקן את המציאות ולא תיצור קלקולים נוראיים.
-
טומאת לידה באה בעקבות החיבור בין הגוף לנשמה. החיבור הזה טומן בתוכו קושי גדול לנשמה, אך טומן בתוכו גם פוטנציאל גדול לעלות למעלה מן המלאכים. חובתנו לתחזק כל הזמן את הצד הרוחני ולשעבד את הגוף לרוח ולא להניח לרוח להשתעבד לגוף.
