מבית המדרש

בפרשת ויגש יעקב נפגש עם בנו יוסף והמשפחה חוזרת להיות מאוחדת. השאלה  האם יעקב ידע על סיפור המכירה העסיקה רבים מהראשונים. הרמב"ן הלך בשיטה שיעקב לא ידע מהמכירה. כיצד יתכן שיעקב לא מתעניין איך יוסף התגלגל למצרים? יעקב מלמד אותנו שאל לו לאדם לחפור בעבר ללא תועלת. האדם צריך לחיות את ההווה לפי ראות עיניו. התמקדות בעבר משליכה על העשייה בהווה וגורמת לנו לפעול בצורה לא נכונה. יעקב קשוב לקול האלוקי, מידע שמגיע אליו הוא מאמץ אותו ומתחשב בו אך מידע שלא הגיע אליו הוא אינו מנסה להשיגו בכוח....  שבת שלום!

בפרשה רואים את הערבות הגדולה שיהודה לוקח על בנימין. אחריות ברמה מאוד גבוהה. יהודה יעשה הכל כדי שבנימין יחזור. את הערבות הזאת אנחנו רואים היום בעזה - כל לוחם מוכן למסור נפשו כדי להציל את חברו. הערבות הזאת של יהודה היא מה שגורמת ליעקב לשלוח אותו להקים בית מדרש, כי יעקב רוצה תורה תפילה ומעשים טובים שמושתתים על יסוד הערבות, שנעשים בשביל כלל ישראל ואיש למען רעהו. סדרת שיעוריו של הרב איציק אמיתי במעגל השנה ופרשיות השבוע. הועבר בישיבת אלון מורה בשנת תשפ"ד.

המפגש בין יהודה ליוסף טמן בתוכו אוצרות גדולים. יהודה נעשה למלך ויוסף לזוכה להיות המאחד בתוך המשפחה. בתוך כל אדם טמון אוצר גדול פעמים שהוא מגלה את האוצר בכוחות עצמו ופעמים בעזרת אחרים ועל כך אמש שלמה המלך "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה". כל פעם כאשר אדם עומד בפני קושי והתמודדות עליו לדעת שאם יבחר בדרך ההתמודדות לא רק שיתגבר על הקושי אלא גם יצמח ממנו. שבת שלום!

העולם מתחלק לשני סוגי אנשים: אנשי הדין (יוסף) ואנשי החסד (יהודה). החלוקה הזאת באה לידי ביטוי בסוגי ישיבות וישובים, אלון מורה-יצהר אל מול תקוע-עתניאל-הגוש ודומותיהן וכן בתחומים נוספים (ימין ושמאל, אשכנזים וספרדים וכד'). אנשי הדין הולכים עם האמת שלהם עד הסוף, אבל זה יכול לגרום לסגידה לחוקים במקום לעבוד עם הלב. אנשי החסד הם הרבה יותר מכילים ורגישים, אבל זה יכול לגרום לבלבול ולטשטוש של הגבולות. אז מי צודק?

בפרשה אנו מוצאים כמה נושאים, בתחילה מתואר על ערבות יהודה לבנימין, בהלכה ניסו ללמוד מכך לגבי דין ערב. אך חוץ מזאת, ערבות יהודה נמשכת לאחר מכן במהלך הדורות, בחלוקת המקדש ובאחדות עמ"י. השיח בין יהודה ליוסף הוא שיח בין שני מלכים, כרגע זה שמולך הוא יוסף - ולעתיד לבוא "דוד עבדי מלכי עליהם". יוסף מכיר בכך שאירוע כמו שקרה לא ייתכן שתלוי רק באחים, אל הקב"ה הביא אותו. כן בעלילות עליהם ונגדם הוא בא ללמדם שהקב"ה הוא המגלגל את הכל. שנזכה בעז"ה שיתקיים בנו בקרוב "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות".

יוסף שולח את האחים להביא את יעקב. לפני צאתם לדרך אומר יוסף לאחים "אל תרגזו בדרך". רש"י מביא ג' פירושים שבכל פירוש מסתתרת הנחיה מעשית ורעיונית איך ללכת בדרך בצורה נכונה וכך להגשים חלומות: 1. אל לו לאדם להתעסק עם מה שהיה. חובת האדם ליישר תמיד מבט קדימה ולנצל את מה שיש. 2. לעשות צעדים קטנים ולא לפסוע פסיעה גסה. התקדמות מדורגת מבטיחה לאדם יציבות בדרך. 3. להיות בטוחים בדרך בה אנו רוצים ללכת. השארת סימני שאלה תעורר קשיים ותמיהות ותביא אותנו להכרה מעורפלת.

יוסף הצדיק מלווה אותנו כבר כמה פרשות. אפרים ומנשה כלולים ביוסף הצדיק. בעוד שבוע וחצי נקרא בפרשת ויחי על אפרים ומנשה. שאפרים הוא עולם התורה, ומנשה הוא עולם המעשה וההנהגה המדינית. מי קודם למי? מדוע בליל שבת ההורים מברכים את ילדיהם שיהיו דווקא כאפרים וכמנשה? מדוע זו ברכה שמתאימה לתינוק בברית המילה? מי היה הגרעין התורני הראשון בהיסטוריה? ואיך שכם קשורה לתיקון מאיסת מלכות בית דוד? מבט מקיף על דמויות אלה ולמידה מדרכיהם.

הקב"ה מנהיג את העולם - הכל ידוע אבל הרשות נתונה. גזרות רבות יוצאות אל הפועל בין אם נרצה ובין אם לא. האדם בכוח בחירתו בוחר האם דרכו יצאו לפועל גזרות טובות או ח"ו גזרות רעות. גלות מצרים היתה מוכרחת אך דרכים רבות היו להוציאה אל הפועל. האחים הקדושים בחרו וגלות מצרים התגלגלה דרכם. חובתו של האדם להתבונן על מעשיו ולבחון איזה שליח הוא בוחר להיות.

"אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים" –מה ההסבר הפשוט של משפט זה? איך הרצי"ה הסביר את המימרא הזו? למה זה כ"כ קריטי? אילו דוגמאות אפשר להביא לדבר זה, אף מהדורות האחרונים? החל מהרצי"ה, דרך הגאון, רש"י, רמב"ם, אמוראים, תנאים, נביאים- ולמעלה מכולם- האבות והאמהות הקדושים. עם המבט הזה נוכל להבין את מדרש חז"ל על עונשו של יוסף על ששמע "עבדך אבינו" ושתק.

שיעור קצר של הרב משה כ"ץ בנושא כשרות בפרשת השבוע.

יוסף החולם רואה חשיבות בהגשמת חלומותיו, ולכן פועל להביא למצב של ירידת כל האחים ואביו. גבורתו של יהודה בנאומו אל יוסף - הכרה בנכונות דבריו ואמונה בדרכו.

גבורתו של יהודה ואמונה בצדקת דרכו.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע.

המפגש של יוסף ואחיו במצרים ע"פ מדרש בראשית רבה.

בשיעור זה למדנו שכשם שלאדם הפוגע יש שו"ע כך גם לאדם הנפגע יש שו"ע: בראש ובראשונה כאשר אדם בא להוכיח את חברו ולהעמידו על טעותו, אל לו להיכנס להסברים ולהרצאות אלא רק להציף את העובדות כמו שהם - "אני יוסף". השלב השני לאחר הצפת העובדות הוא פיוס. חובתו של הנפגע להשתדל כמה שיותר לתת לפוגע שבא להתפייס תחושה טובה. לא לדחות אותו בקש ולומר לו לא היו דברים מעולם, משום שבאופן זה, הפוגע מרגיש שהנפגע לא רוצה כל קשר אתו. אלא חובתו להאיר פנים להראות לו שעל אף שכביכול הייתה כאן פגיעה מכל מקום "האלוקים חשבה לטובה". גם אם הפוגע אומר דברי שקר כדי לצאת פחות אשם, במקום שהפוגע עושה זאת כדי להתקרב ולהשאיר את הסכסוך מאחור חובתו של הנפגע להעמיד פני מאמין ולהתחבר לרצון הפנימי של הפוגע שהוא ההתקרבות. כשם שבפוגע ונפגע צריך הנפגע להתאמץ ולבוא לקראת הפוגע כך כאשר אדם מיטיב עם חברו, עליו לתת למקבל הטובה תחושה טובה בכך שהוא מאפשר לו להשיב טובה תחת טובתו.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע