מבית המדרש

לאורך חיינו אנו נפגשים בהתלבטות האם להתבדל או לא. האם זה עלול לפגוע בקיים? ומה אם ההישארות במצב הקיים תפגע בי? בית ספר או תלמוד תורה? איזו תנועת נוער לבחור? האם צריך ועדות קליטה וכו'. איך מזהים האם ההתבדלות היא מבורכת או לא? מהי נקודת המבחן?

ליצנות הוא דבר סוחף, בראש ובראשונה אנו צריכים לברוח ממקומות של ליצנות כדי לא להיפגע. כאשר יש חשדות כנגד אדם מסוים על דברים שהוא לא עשה גם אם מקורם של הדברים בליצנות, חובתו של האדם לנקות עצמו מכל חשד. גם כדי להיות מרומם בעיני עצמו ולא ליפול בחטא וגם כדי לא לפגוע במסורת רגש הכבוד. במקרה שהכל יודעים שהמבזה הוא אדם שמידותיו רעות ואין איש מעלה בדעתו שדבריו הם אמת, מעלת הנעלב להיות מכת הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים. הערה: אמנם כתבנו בסיכום, אבל נחזור ונכתוב. גם כאשר אדם צריך להוכיח את חפותו אין לעשות זאת באופן של הכפשת הצד השני, אם התנהגותו של פלוני אלמוני אלינו היא בליצנות וכדו', אסור לנו לרדת לאותה רמה ולהשיב לו באותו מטבע. עלינו להשיב בבגרות ובחכמה לבל תצא תקלה תחת ידינו. בנוסף עלינו לשקול בשקל הקודש האם בכל מקרה צריך להוכיח את חפותנו. לדוגמא אם יש ויכוח ממוני ביננו לבין השכן, גם כאשר אנו בטוחים שאנו צודקים, לא בטוח שכדאי לרוץ לדין תורה, פעמים רבות כדאי להוציא מהכיס כמה אלפים ובלבד שהשלום ישכון ביננו בשיעור זה דיברתי בעיקר על גידופים שמטילים כתם שחור על האדם. לא כל טענה נגדנו ולא כל ויכוח הוא כתם שחור וגם על מקרים אלו נאמר "הנעלבים ואינם עולבים...עליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". בדר"כ רוב המקרים הם שטויות והבל הבלים שבמעט חכמה ודרך ארץ ניתן להביא הרבה שלום ולהימנע ממחלוקת. חס ושלום אם מהשיעור הזה נבין שעל כל דבר צריך להוכיח את עמדתנו. עוד יש לדעת שאם מישהו מוצא את עצמו שכל היום הוא צריך להוכיח את חפותו, כנראה שהוא לא כל כך "חף"... .וכפי שכבר כתבנו, גם כאשר יש מקרים בהם אנו צריכים לנקות עצמנו מהאשמות, אין לעשות זאת באופן של מחלוקת, אלא באופן של בירור כפי שעשה משה וכך להביא שלום.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

מחלוקת היא דבר מסוכן הלכך יש להתרחק ממנה כמו מאש, היא שימת "כתם" על נושאים שאינם קשורים לדעות השונות. מה פירוש דברי חז"ל "תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם"?

מותר לחלוק, אולם חובה לשים לב שהמחלוקת לא מגיעה לפסים אישיים.

פרשת קרח איננה מתוארכת, ונחלקו הפרשנים במיקומה; כל פרשן מסביר, ע"פ שיטתו, מדוע דווקא אז ראה קרח לנכון לעורר את המחלוקת. ערפול זה מלמדנו שסכנת המחלוקת איננה תלויה בזמן, ותמיד יש להיזהר ממנה. התיקון למחלוקת קרח הוא העצמת התמימות הפנימית הטהורה הגנוזה בכל אחד בעמ"י: "קרח שפקח היה, מה ראה לשטות זאת" - להיות פיקח...

שיעוריו של הרב דוד דודקביץ'- רב הישוב יצהר וראש ישיבת רועה ישראל, בפרשת השבוע בחסידות.

טענת קורח וטענת המינים נובעת מאותו שורש. האמירה כל העדה כולם קדושים בטעות יסודה. כדי להיות קדוש צריך לעבוד קשה, בתוך הקודש אין מקום לטומאה, לפני שהאדם נכנס אל הקודש עליו לתקן את עצמו.

מה אמר רבי חיים ויטאל בשם האר"י הקדוש, וכיצד אפשר לומר שהקב"ה עובר על מצוותיו?!