מבית המדרש

פרשת שמיני פותחת בתיאור של המתרחש ביום השמיני למילואים. התגובות של אהרון ביום השמיני נעות בין הבושה לעזות. יש בושה שלילית שתוקעת את האדם ויש בושה חיובית שמניעה את האדם בזהירות. יש עזות פנים שלישית ויש עזות חיובית. דרך התנהלות אהרון ובניו ננסה להגדיר מהי בושה חיובית ומהי בושה שלילית, מהי עזות חיובית ומהי עזות שלילית שבת שלום!!

בפרשת כי תצא יש המון פרטים, עם הרבה סיפורים שונים. המתבונן מן הצד יכול לחשוב שאין פה סדר, אך בפרשתנו גלומה חשיבות הסדר, והעובדה שעולמו של הקב"ה מכוון ומסודר, ואין שום מקרה.

"מה עניין האבנים בכניסה לארץ? מה עניין הביכורים? מדוע נבחרו דווקא 11 העבירות הללו להיקרא ארור? הרב מבאר בשיעור את האירועים בפרשה, שבמרכזה עומד עניין הברית."

אברהם אבינו לא מוכן לקבל את זה שבעקידת יצחק הוא הגיע למדרגה הגבוהה ביותר שיש, כי הוא רוצה תמיד להתקדם עוד ועוד קדימה. מבחינתו אין יעד אלא כל הזמן התקדמות. הגמרא אומרת שההבדל בין "עובד אלוקים לאשר לא עבדו" זה ההבדל בין מי ששנה פרקו 100 פעמים למי ששנה 101. במאה החזרות הראשונות האדם עדיין מתחדד בסוגיה, אבל הפעם ה-101 כבר מוכיחה שהאדם לא לומד כדי להגיע להישג נדרש כלשהוא, כדי לדעת או כדי לזכור, אלא כדי לעבוד את הקב"ה ולהתקרב אליו. גם בראש השנה אנחנו תוקעים 101 קולות ולא מסתפקים בחיוב המינימלי, וזה כדי להראות שאנחנו לא בעולם החיוב והמשימות אלא בעולם האהבה, ההוספה וההתקרבות. אברהם מקריב את האייל לא כי הוא חייב אלא כי הוא אוהב את הקב"ה, ובקרן של האיל הזה אנחנו תוקעים בראש השנה, כדי להרים על נס את הנושא הזה של האהבה פורצת הגבולות. אנחנו לא צריכים לבצע משימות ולסמן V. לא באנו לעולם כדי לצאת ידי חובה או כדי להגיע ליעד מסוים, אלא כדי להידבק בקב"ה, בחירות מוחלטת.