empty label
המחלוקת היא כארס של נחש. בתחילה כמעט ולא מבחינים בו, אבל מהר מאד הוא הולך ומתפשט ומביא להרס עצום. קרח היה ענק שבענקים ואעפ"כ נכשל באש המחלוקת משום שחלק על משה ולא הבחין שהמניע למחלוקת הוא "לא לשמה". אחת נקודות הזיהוי למחלוקת שתביא תוצאות רעות היא תכונת "המחזיק במחלוקת". לחלוק מותר אבל להחזיק במחלוקת אסור! חובתו של האדם לבחון על פי הכללים ההלכתיים מתי הוא כבר חרג מהמחלוקת המותרת למחלוקת האסורה. סימפטום נוסף של מחזיק במחלוקת הוא ההתחמקות מלשוחח עם החולקים עליו, הבריחה באה מחשש שמא האדם יצטרך לשנות את דעתו וחשש זה הוא עדות גדולה ל"לא לשמה". מעלת משה רבינו היתה שאינו מחזיק במחלוקת. מיד כשפרצה המחלוקת הלך לדתן ואבירם בנסיון לברר את הדברים ולהביא לכיבוי השרפה. משה רבינו ידע את מה שכולנו צריכים להפנים, כשאש המחלוקת מתחילה לבעור צריכים לכבותה בעודה קטנה, כל המתנה, כל השתהות תביא לתוצאות הרסניות. בעלי מחלוקת חייבים לדעת שהשפעת המחלוקת אינה רק עליהם אלא על כל הדורות הבאים אחריהם, גם אם אצלם המחלוקת היתה על אש קטנה ואולי אפילו לא קיבלה ביטוי במציאות, אצל הילדים הדברים יצאו בעוצמה גדולה, עוצמה שיכולה להיות הרסנית ביותר.
