מבית המדרש

המדרגה הבסיסית בקיום המצוות היא להיות בבחינת עבד. משמעות הדבר שאנו מקיימים את המצוות לא משום שהם מועילות ולא משום שאנו מחפשים להתעלות אלא משום שהקב"ה ציווה. הביטוי הגדול לאהבה הוא בכך שאנו עושים גם כשאנו לא מבינים. אין בעיה לנסות ולהבין את טעמי המצוות כל זמן שאין אנו מתנים את קיום המצוות בהבנת הטעמים. עלינו לדעת שכל זה מצדנו, אך מצד הבורא אנו תמיד אהובים ורצויים. אבינו שבשמים הוא אב רחום וחנון, אפילו מעשים שכלל לא התכוונו בהם לטובה, אם דרכם התגלגלה טובה, גם עליהם נקבל שכר. כמובן שאסור שידיעה זו תביא אותנו לרפיון בעבודת ה'. כל מטרת ידיעה זו, היא להציל מייאוש ולדעת שגם אם עד היום התנהלנו לא כשורה תמיד אפשר לחזור בתשובה ותשובתנו תתקבל ברצון.

יש את הנהגת הקב"ה לדור המדבר, שהיא הנהגה שמקבילה ליחס לילד קטן, לעומת הנהגה של א"י שהיא צריכה להיות כיחס לילד גדול. פרשת חוקת ממוקמת בשנה הארבעים, והיא מקבילה לגיל ההתבגרות, במדבר הקב"ה דאג לכל צרכינו ועם פטירת מרים, אהרן ומשה- נלקחים הבאר, ענני הכבוד והמן, ואנו צריכים אט אט לגלות את הכוחות הללו בתוכנו. א"י גם היא מגיבה להתקרבותנו אליה.

הפרשה פותחת במצוות פרה אדומה, ונחלקו המפרשים מדוע הובאה דוקא כאן. פרה אדומה מלמדת אותנו לקבל את מצוות ה' מתוך ביטול ופשטות, ובזכות כך נגיע להשגות גבוהות מאת ה'. בהמשך הפרשה מופיע חטאו של משה, וביררו הפרשנים במה בדיוק חטא, ומה המסר שאנו יכולים ללמוד מכך.

שיעוריו של הרב דוד דודקביץ'- רב הישוב יצהר וראש ישיבת רועה ישראל, בפרשת השבוע בחסידות.

דור המדבר הוא דור שצריך לדאוג לו לכל- למים, לאוכל וכו' , לעומת זאת דור הנכנסים לארץ ישראל צריך לקבל על עצמו אחריות, דבר שגורם לעמם ישראל לגדול.

כשנפטרה מרים הלכה גם הבאר מים. המים הם הכוח המתווך בבריאה וגם הכוח המניע של האדם. בעבודת ה' על האדם לעבוד את הבורא לא רק מתוך הכרח אלא מתוך חוויה אמתית שהציוויים והרעיונות הרוחניים יהיו שייכים אליו.

יש זמנים בחיי האומה, גם כאשר היא בארצה, בה מתחייבים שינויים, לא בדרך של עליה מתונה, אלא בזינוק, עם שינוי דרסטי...

"ריבונו של עולם, כיצד אתה יכול לומר לי זאת, ולגזור עלי את הנורא מכל?"- אך משה לא מגיב כך, בכלל...

מה התיקון והתקיד של אפר פרה אדומה? ומה הקשר בין האופטימיות דווקא לכהנים?