מבית המדרש

המצורע מביא לקרבן שתי ציפורים כדי להורות שפטפוט ללא תועלת יביא את האדם לדבר דברים אסורים. על אף שבפטפוט כשלעצמו אין איסור מכל מקום על האדם לדעת שכאשר הוא מדבר דיבור סתמי בהכרח שיבוא גם לדבר דברים אסורים. מעלתו של האדם על פני שאר בעה"ח הוא ב"רוח ממללא", בכוח הדיבור. כוח הדיבור הוא כוח אלוקי שניתן לאדם בשעת היצירה ומשום כך כוחו של הדיבור גדול מאד. משום שכוח זה הוא כוח אלוקי וכיון שכך חובתו של האדם לשמור על דיבור טהור ולא להוציא דבר מגונה מפיו - ככל שהאדם יקפיד על דיבור טהור כך מעלתו תהיה גדולה יותר. הדיבור, מתוקף היותו כוח אלוקי, יש לו השפעה גדולה, לטוב ולמוטב. משום כך כל החלומות הולכים אחר הפה וכל אמירה ואמירה של האדם יש בה משמעות וביטוי ממשי במציאות. משום כך עלינו להיזהר שלא להיכשל בדיבורנו, וככל שנרבה לדבר טוב על עצמנו, על זולתנו, על נשותינו, על ילדינו, על שכנינו וכו' - כך נראה שהמציאות והסביבה טובים אלינו.

* דברי חיזוק על המצב הביטחוני וקישורם לפרשת החודש וקרבן פסח. * ההבדלים בין טומאה, קדושה ומאכלות אסורים. * האיסור לגעת בנבלה והזהירות מטומאה. * ההבדל בין טומאת נידה לטומאה שאוסרת על היולדת להגיע למקדש. * מנהגי הטהרה והטומאה בזמן הזה במנהגי חסידות. * הערך של שמירת הטהרה האישית גם ליחיד בישראל מפני מעלת נשמתו.

מה עניין טהרת המצורע מלמד אותנו על יציאתנו מהגלות ועל סמיכות יום הזכרון ליום העצמאות? מה המקור לאמירת הלל ביום העצמאות? ולמה איננו אומרים הלל גם בליל יום העצמאות?

טומאת לידה באה בעקבות החיבור בין הגוף לנשמה. החיבור הזה טומן בתוכו קושי גדול לנשמה, אך טומן בתוכו גם פוטנציאל גדול לעלות למעלה מן המלאכים. חובתנו לתחזק כל הזמן את הצד הרוחני ולשעבד את הגוף לרוח ולא להניח לרוח להשתעבד לגוף. בתהליך ההיטהרות יש שלב טכני ושלב רוחני. ברית המילה היא החלק העיקרי בתהליך הרוחני ויש בה קריאת כיוון על מה עלינו לשים את הדגש בהמשך הדרך. כח הדיבור הוא הכח שמבדיל את האדם מן הבהמה. המדבר לשון הרע פוגם בקומת האדם שלו ומטשטש את הפער שיש בינו לבין הבהמה. כשם שתהליך הלידה יש בו תערובת של טומאה וטהרה כך גם בלידת האומה יש התערבות של טומאה וטהרה. תפקידנו כאומה לשים דגש על הרוח ולשעבד החומר לרוח ולא ח"ו לכופף את הרוח לטובת החומר.

טומאת לידה באה בעקבות החיבור בין הגוף לנשמה. החיבור הזה טומן בתוכו קושי גדול לנשמה, אך טומן בתוכו גם פוטנציאל גדול לעלות למעלה מן המלאכים. חובתנו לתחזק כל הזמן את הצד הרוחני ולשעבד את הגוף לרוח ולא להניח לרוח להשתעבד לגוף.