מבית המדרש

בפרשת בראשית אנו רואים שמקום יצירתו של אדם הראשון היה מהר המוריה ממקום המזבח ועוד מלמדים אותנו חז"ל שאדם הראשון הקריב שור פר וקורבנות לה'. גם קין והבל הקריבו על מזבח אביהם. מזה אנו רואים שהמקדש והמזבח הם שורש העולם. בפרת נח אנו נחשפים לביטוי חדש "ריח ניחוח" המבטא קבלת הקורבן על ידי הקב"ה במדרגה גבוהה אשר יש רק לישראל.

דור המבול חטא בעוון גזל. גזל משמעותו פרוד הפך האחדות. מלבד זה שהגזלן מקלקל את העולם בפן החברתי הוא גם כופר בבורא בכך שהוא חושב שיש טעות והחפץ שניתן לפלוני שייך אליו. השהות של נוח ובניו בתיבה באה ליצור עולם חדש, עולם של חסד! . משום כך נצטוו נח ובניו לדאוג לכל הבע"ח ולתת להם את מזונם בזמן, וברגע שמשהו קטן השתבש, מיד נח שילם את המחיר, משום שכל פגיעה קטנה עלולה ליצור פגם ביסודות של העולם דור הפלגה בשונה מדור המבול היו אוהבים זה את זה ועל אף שאהבה זו נולדה מהרצון לכפור בבורא מכל מקום עצם העובדה שהיו מאוחדים ואוהבים, דבר זה היה בו די כדי להגן עליהם מפני כליה. המושג "שלום" הוא מושג פנימי ולא חיצוני. פעמים יתכן שהאדם יעשה פעולה שכלפי חוץ היא נראית הפך השלום, כמו שחיטת בע"ח, הריגת מחבל שסיים את "מלאכתו" והוצאת אדם לסקילה בזמן שיש סנהדרין, אך כל זה רק מבחינה חיצונית ומבחינה פנימית מעשה זה מביא הרבה שלום לעולם!!

שיעור קצר של הרב משה כ"ץ בנושא כשרות בפרשת השבוע.

המבול מכונה 'מי נוח' משום שנוח לא מתפלל על דורו. כניסת נוח לתיבה הצילה את נוח הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית. מאדם שמתרכז במשפחתו בלבד הפך נוח להיות האדם הכי אכפתי בעולם. אדם, עם כל צדקותו חייב שדעתו תהיה מעורבת עם הבריות. פעמים גם אם נשלם מחיר רוחני, עלינו להיות מעורבים בדעת הבריות ולשלם את המחיר. גם כאשר דעתנו מעורבת עם הבריות עלינו לשמור על עמוד שדרה חזק ולא להגרר. חובתנו לשנוא את הרע ולאהוב את הטוב, לדעת מה כן ומה לא ומתוך הכרה זו לבוא ולהתקרב אל הבריות.

הועבר בזום, חשוון תשפ"א.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

לאחר המבול חיי האדם התקצרו. חיים קצרים מכריחים את האדם להיות תכליתי וענייני. אין זמן להימרח ואין זמן להתקשקש. יצר הרע מגיע לאדם משעה שננער ממעי אמו, משמעות הדברים היא שאין מצב ניטרלי, כל החיים מתחלקים לשתי קטגוריות – טוב ורע ועל האדם מוטלת החובה להתבונן בכל פעולה לאיזו קטגוריה היא שייכת ובהתאם לכך לפעול.