מבית המדרש

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

* הקדמת הרמב"ן לספר דברים. * משמעות סדר הצעידה והחנייה של עמ"י. * החנייה סביב המשכן מראה על חשיבותו של בחיי האומה. * מעלת הלויים בפדיון בכורות. * קדושת מחנה ישראל והמשכן גם בדרך. * הזהרת הכהנים על הכניסה לקודש.

כל אדם מישראל הוא חלק מהכלל, אדם שמנסה להוציא עצמו מן הכלל, הגדרתו ההלכתית היא "פורש מדרכי ציבור" והגדרתו הרוחנית היא מות. תנאי בקבלת התורה הוא האחדות – "כאיש אחד בלב אחד". כדי שהתורה תופיע בצורה נכונה חייב להיות כלל וללא כלל אין תורה. המשמעות של חיבור לכלל הוא לחשוב להיטיב עם הזולת. החיבור לכלל לא רק שלא פוגם באישיות ובייחודיותו של האדם אלא הוא הוא הגורם לכך שהאם יעמוד על אופיו ומהותו. הצמיחה בתוך הכלל מביאה את האדם לצמוח בצורה ישרה.

ספר במדבר הוא ספר הדרך והפרשה אנחנו רואים את ההתארגנות ליציאה. מהי מטרת ההתפקדות ומדוע ללוים יש התפקדות נפרדת? מה כל אחת מהתנועות באה לבטא ומהי מטרת הסדר בהליכה? בבירור זה עוסק השיעור תוך קישור עמוק לדורנו החי בימי הגאולה.

ימי בין המצרים מחייבים אותנו לברוח מהאנוכיות ולתת מקום לזולת. ימי בין המצרים מחייבים אותנו לשאוף ולהגיע למדרגת הדור של ר' יהודה ברבי אילאעי להתכסות ששה אנשים בכסות אחת ולא להרגיש שחסר לנו משהו. המערכת הראשונה והחשובה ביותר לעבוד על זה זו המערכת הזוגית. לברוח מויכוחים, לא להתעקש על שטויות, לפנק ולבוא לקראת. מערכות רבות יש לפנינו. מערכת שכנים, מערכת החברים לעבודה וכו'. להתנתק לגמרי ספק אם נצליח, אבל העבודה תביא אותנו לחוסר תלות באנוכיות שהיא העיקר וככל שנתאמץ יותר נראה שאנו הולכים ומזדככים וכך תבוא ברכה גדולה לנו ולכל העולם!

בפרשיית הנדרים אנו נחשפים לכח העצום שיש בדיבור, למה זה כך? מה טמון באותו הכח? בנוסף מה הקשר בין לשון הרע לחוסר תוכחה? לסיום - מה מעלת האותיות?

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע.

נתחזק בשמירת הגבולות, לא ננסה להסביר כל הזמן למה המציאות השתנתה וצריך לנהוג אחרת. לא ננסה להסביר למה יש פסקים בשו"ע שהם כבר לא רלוונטיים . נלך בדרך התורה, נהייה כפופים לגדולי הדור וכך נדע שאנו הולכים בדרך ישרה.

לא נראה שיש עוד תחום בתורה שמשנה כ"כ את האדם כמו שמירת הלשון... אם זה כך, למה התורה חושפת את שמם של החוטאים? זמרי, דתן, אבירם... מה זה מלמד אותנו? בירור זה צריך להיעשות גם סביב עוד חטאים בתורה- חטא נדב ואביהוא, חטא משה ואהרון, חטא ער ואונן.

עמ"י לא מתכנן ללכת להילחם בבלק ובעמו. מה גורם לבלק בכל זאת להילחם על כך שלא יכנסו לארץ? מה החשש שלו? ואיך זה מתאים למציאות של ימינו? על חיי חומר קדושים, ערבות הדדית ואחדות.

חוצפה היא מידה רעה מאד. החוצפה באה כדי לטשטש את הסתירה שבין הרגש לשכל ולהשתיק את מצפונו של האדם שבחר ללכת בדרך של שקר. כשם שהחוצפה כלפי ה' היא ביטוי לכפירה כך חוצפה מול הורים היא ביטוי לכפירה בסמכות ההורים וכשם שלא ניתן להשלים עם חוצפה כלפי הבורא כך לא ניתן להשלים עם חוצפה של ילדים כלפי הוריהם. שורש הכל הלא הוא הכבוד. הכבוד מעביר את האדם מדעתו ובשביל הכבוד מוכן האדם לאבד את כל עולמו בזה ובבא.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע.

המדרגה הבסיסית בקיום המצוות היא להיות בבחינת עבד. משמעות הדבר שאנו מקיימים את המצוות לא משום שהם מועילות ולא משום שאנו מחפשים להתעלות אלא משום שהקב"ה ציווה. הביטוי הגדול לאהבה הוא בכך שאנו עושים גם כשאנו לא מבינים. אין בעיה לנסות ולהבין את טעמי המצוות כל זמן שאין אנו מתנים את קיום המצוות בהבנת הטעמים. עלינו לדעת שכל זה מצדנו, אך מצד הבורא אנו תמיד אהובים ורצויים. אבינו שבשמים הוא אב רחום וחנון, אפילו מעשים שכלל לא התכוונו בהם לטובה, אם דרכם התגלגלה טובה, גם עליהם נקבל שכר. כמובן שאסור שידיעה זו תביא אותנו לרפיון בעבודת ה'. כל מטרת ידיעה זו, היא להציל מייאוש ולדעת שגם אם עד היום התנהלנו לא כשורה תמיד אפשר לחזור בתשובה ותשובתנו תתקבל ברצון.

לאורך חיינו אנו נפגשים בהתלבטות האם להתבדל או לא. האם זה עלול לפגוע בקיים? ומה אם ההישארות במצב הקיים תפגע בי? בית ספר או תלמוד תורה? איזו תנועת נוער לבחור? האם צריך ועדות קליטה וכו'. איך מזהים האם ההתבדלות היא מבורכת או לא? מהי נקודת המבחן?

ליצנות הוא דבר סוחף, בראש ובראשונה אנו צריכים לברוח ממקומות של ליצנות כדי לא להיפגע. כאשר יש חשדות כנגד אדם מסוים על דברים שהוא לא עשה גם אם מקורם של הדברים בליצנות, חובתו של האדם לנקות עצמו מכל חשד. גם כדי להיות מרומם בעיני עצמו ולא ליפול בחטא וגם כדי לא לפגוע במסורת רגש הכבוד. במקרה שהכל יודעים שהמבזה הוא אדם שמידותיו רעות ואין איש מעלה בדעתו שדבריו הם אמת, מעלת הנעלב להיות מכת הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים. הערה: אמנם כתבנו בסיכום, אבל נחזור ונכתוב. גם כאשר אדם צריך להוכיח את חפותו אין לעשות זאת באופן של הכפשת הצד השני, אם התנהגותו של פלוני אלמוני אלינו היא בליצנות וכדו', אסור לנו לרדת לאותה רמה ולהשיב לו באותו מטבע. עלינו להשיב בבגרות ובחכמה לבל תצא תקלה תחת ידינו. בנוסף עלינו לשקול בשקל הקודש האם בכל מקרה צריך להוכיח את חפותנו. לדוגמא אם יש ויכוח ממוני ביננו לבין השכן, גם כאשר אנו בטוחים שאנו צודקים, לא בטוח שכדאי לרוץ לדין תורה, פעמים רבות כדאי להוציא מהכיס כמה אלפים ובלבד שהשלום ישכון ביננו בשיעור זה דיברתי בעיקר על גידופים שמטילים כתם שחור על האדם. לא כל טענה נגדנו ולא כל ויכוח הוא כתם שחור וגם על מקרים אלו נאמר "הנעלבים ואינם עולבים...עליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". בדר"כ רוב המקרים הם שטויות והבל הבלים שבמעט חכמה ודרך ארץ ניתן להביא הרבה שלום ולהימנע ממחלוקת. חס ושלום אם מהשיעור הזה נבין שעל כל דבר צריך להוכיח את עמדתנו. עוד יש לדעת שאם מישהו מוצא את עצמו שכל היום הוא צריך להוכיח את חפותו, כנראה שהוא לא כל כך "חף"... .וכפי שכבר כתבנו, גם כאשר יש מקרים בהם אנו צריכים לנקות עצמנו מהאשמות, אין לעשות זאת באופן של מחלוקת, אלא באופן של בירור כפי שעשה משה וכך להביא שלום.

שיעור על חטא המרגלים ומעלתה של ארץ ישראל.

גדולי ישראל ניסו לדרוש בזכותם של המרגלים (כמובן בלי להתעלם מחטאם). למה זה כ"כ חשוב? מה היה ההסבר למעשיהם? ואיך זה נוגע אלינו?