מבית המדרש

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

מצוות השמיטה באה להשריש בנו את מידת האמונה והבטחון. התנהגות הבורא עם הבוטח הוא לפי ערך הבטחון של האדם. בטחון אינה סתירה לעשייה. במצוות השמיטה נצטונו לעבוד שש שנים ולשבות רק בשנה השביעית. אולם חובתו של האדם לדעת ששנות העשייה יונקות מהשנה השביעית ולא השנה השביעית יונקות מששת שנות העשייה. החקלאיים הם בעלי אמנה וכשם שבזכותם יורד שפע של גשמים לעולם כך בכח בטחונם הם מורידים שפע של רוח ביטחון לעולם וכדי לזכות ולקבל התעוררות מרוח זו חובתנו לתמוך ולעודד את אותם חקלאיים ששובתים ממלאכה בשנת השמיטה. לאחר שבע שנות שמיטה בהם התמלאנו באמונה ובטחון באה שנת היובל. שנה בה האדם מובל אל השורש שלו, שנה בה האדם מסיר מעליו את כל הקליפות והלכלוכים שהצטברו במהלך השנים. החזרה אל השורש אינה רק במובן הרוחני אלא גם במובן הפיזי, האדם חוזר אל מקומו הראוי בארץ "ושבתם איש אל אחוזתו" ומתוך המקום הפיזי הראוי לו הוא מברר את השורש הרוחני שלו. ברור זה יכול להיעשות אך ורק בארץ ישראל, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה.

ראינו שיש שלוש מדרגות: 1. אלו שאומרים הכל מקרה ולא משייכים את המקרה לריבונו של עולם. 2. אלו שמשייכים את המקרה לריבונו של עולם אבל לא מבררים מה באו לומר להם, מה צריך לשנות, מה צריך לתקן. 3. אלו שחיים בדו שיח תמידי עם ריבונו של עולם. ריבונו של עולם מדבר אליהם דרך המציאות, הם מתבוננים, מקשיבים , מתייעצים ומתקדמים. לשם אנחנו צריכים לשאוף. עלינו לדעת שהקב"ה הטייס והוא איתנו, לא נפחד, לא נכעס, לא נצא משלוותנו נדבר איתו בכל רגע. גם אם אנו מתקשים לתקשר, נבקש עזרה מחברים, מרבנים מיועצים, מהורים ומכל מי שיכול לעזור. עלינו לזכור תמיד אין מקרה הכל מה' קרה ועלינו להבין מה בא לומר. שנזכה להרגיש קרובים ולזהות היכן צריך לתקן והיכן צריך להשתפר

בפרשות בהר בחוקותי התורה זכירה את מצוות השמיטה באופן גלוי ונסתר. השמיטה איננה סתם מצווה - התורה קוראת לנו לכוון את כל חיינו על פי רצונו של הקב"ה - מתוך מסירות נפש. גם בימינו שמצוות השמיטה דרבנן - המסר נשאר, ועלינו ליישמו בכל אורחות חיינו.

רש"י מצטט מדרש לפיו אילני סרק עתידין לעשות פירות. אין הכוונה שברוש יעשה רימון, אלא שנגלה את התועלת שבפרי עץ הברוש. אין לך אדם שאין לו שעה. שיעורו של הרב איציק אמיתי בישיבת אלון מורה בשנת תש"פ.

הלוואה ללא ריבית היא ביטוי לשותפות, שותפות שאינה עסוקה בשאלה "מה יצא לי מזה" אלא שותפות בה אנו פעם בעמדה של נותנים ופעם בעמדה של מקבלים, שותפות מעין זו מיטיבה עם העולם כולו.

"והחזקת בו"- מדוע האדם זקוק לעני כדי לא ליפול?