מבית המדרש

במפגש של נשמת האדם עם מצווה יש התעוררות. בכח המצוה להדליק את הקדושה הפנימית של נשמתנו. בא"י, לנשמה יש יכולת להתגדל מעצמה גם בלא קיום מצוות.

בא"י הנבואה היא טבע ומשום כך גם ביציאה הכרחית לחו"ל הנבואה תישאר כי הטבע טבוע עמוק בנפש. אולם, חו"ל היא זרה לנו, האוויר שם מחניק את הנפש הישראלית ולכן א"י להתחיל לקבל נבואה בחו"ל.

לא"י יש סגולה לקלוט את המציאות ולחוות אותה וזהו הדמיון. הנביא מטביע את התוכן הרוחני והופך אותו בכח הדמיון, להיות ממש חלק ממנו. לעומת זאת, בחו"ל הדמיון עכור. היכולת לחוות מצטמצמת מאוד.

נושא הנבואה הוא חווית החיים, המעמד הנפש. לכן, רק בא"י, ארץ החיים, יכולה הנבואה להופיע. אולם גם בחו"ל ע"י ההשתוקקות לחיי א"י וירושלים יש הזדככות מתוך אווירא דא"י.

מדוע א"י מוקיעה את יושביה בעוון חטא? מהי הגלות והנפילה האדירה שיש בה? מה ההתעוררות שמרחשת בדור הגאולה? מהי יצירה ישראלית ומטרת השיבה לא"י? זהו בירור עמוק בסגולת א"י ובהתאמתה העמוקה לעמ"י.

בפסקא הרב זצ"ל מתווכח עם התפיסה האומרת שהיהדות היא תודעת האדם. שיטה זו שוללת את הקדושה העצמית שיש בא"י, בכל יהודי ויהודי ובמצוות. משום כך קורא הרב להילחם בתפיסה זו.

א"י היא תנאי מהותי להופעת הקדושה הישראלית. בלי א"י א"א להיות עם קדוש, בלעדיה אין לעמ"י חיים. היא שנתנה לזהות היהודית את היכולת להתקיים בגלות.

החידוש הגדול של א"י הוא מתיקותה. הגשמיות של א"י מלאה עונג ומתיקות. זוהי ארץ חמדה. א"י קוראת לכל בניה לשוב לחיות בה חיי מתיקות ואהבה.

גיבור אומר הרמב"ם, הוא מי שכל מעשיו לשם שמיים. לישראל יש גבורה מיוחדת החודרת לחיים ומקדשת אותם. זוהי גבורה שאינה עוצרת וחונקת, אלא מפרה את החיים. חיי גבורה חוזרים ושבים בא"י המקדשת את החיים כולם.

ההצלחה הרוחנית תלויה בחוסן הגופני של ישראל. רק כך הקדושה יכולה להתגלות! כל דבר גשמי ששייך ללאומיות ישראל, מוכשר לקבל קדושה.

הקדושה היא התפשטות הקודש בכל מרחבי החיים. גם לגוף הישראלי יש קדושה, וכל מצוה, תורה ומעשה, מביאה התפשטות והופעה של הקודש בעולם.

מה בין הקודש לקדושה? ומה בין האור להארה? מדוע היינו עסוקים בפרטים, בקדושה, ולא ברעיון המופשט? האם בעתיד נעסוק רק ברעיון? מה כוונת המשפט "מצוות בטלות לעתיד לבוא"? בנוסף, מה התפקידים של יחידי הסגולה ש"מקיפים" ומחזירים את הפרטים לכלל?

ישראל מגלים שהרוחניות והגשמיות הם אחד ממש ודבר זה מתגלה רק בא"י שהיא מראה איך הטבע כולו הוא דיבור אלוקי.

ישראל אינם יכולים להכיל סתירות כי סגולתם היא השלום וכן הם פועלים תמיד להביא ברכה לעולם מתוך שזוהי סגולתם.

לישראל יש כוחות רבים. יש להם רצון לעסוק בכל, ודבר זה מוביל לפירודים ופילוגים. בכח התורה לאחד את כל הכוחות ע"י קיום המצוות ושמירת ההלכה.

איך הסגולה מתבטאת דווקא ב"שרגא בטיהרא"? במה פועלת כנסת ישראל ובאיזה מישור? מהי אהבה מזויפת ומהי אהבה אמיתית? מדוע אברהם אבינו הוא האוהב האמיתי? איך השור מדגיש את הנקודה הזו?

בשונה מכל החכמות, עיקר התורה אינו ההשכלה, אלא עילוי הרצון וקידוש האדם. זוהי סגולת התורה!

בשונה מהעמים, לישראל יש יכולת לפעול בצורה מעשית על העולם. בקיום המצוות אנו מגלים את דבר ה'. לעמים אין שום יכולת מעשית.