empty label
המצוות "לא תונה גר" ואיסור עינוי אלמנה ויתום באות ללמדנו כי אין לאדם לבזות את האחר – ובפרט את החלש – כדי להרגיש בעל ערך. אדם הנהנה מביטחון עצמי איתן מכיר בערכו הפנימי, ואינו נזקק להשפלת הזולת כדי לקבל לכך אישור. ככל שאדם ימקד את מבטו פנימה, אל בניין אישיותו, כך ימעט בשיפוטיות כלפי סביבתו ולא ימהר לחרוץ דין על חברו. הרי השיפוטיות יוצרת ריחוק ובונה חברה שאינה בריאה או נעימה. ניתן לראות זאת בדמויותיהם של המן ואסתר: המן חש חסר ערך כל עוד מרדכי לא כרע והשתחווה לו; לעומתו, אסתר לא ביקשה דבר, שכן חשה בעלת ערך מצד עצמה ולא נזקקה לגינונים חיצוניים. שבת שלום!
