חיפוש לפי קטגוריה

empty label

הרב אליקים לבנון

סיפורי ילדים

הרב אליקים לבנון

  • doc

מה יכול להיות בעייתי בספרי ילדים?

ספריית "פיג'מה"

מספר גננות פנו אלי, כאשר באמתחתן ספרים של ספריית "פיג'מה" אשר הן אמורות לחלק לילדים ולהורים. הספרים מחולקים בחסות האגף לחינוך קדם יסודי במשרד החינוך.

דא-עקא – מחברי הספרים ודאי כוונתם לטובה, אך על יותר מדי ספרים ניתן לומר: "כוונתך רצויה, ומעשך אינו רצוי".

אקח לדוגמה את הספר "תרנגולת אחת קטנה". מי לא מכיר את הסיפור במסכת תענית דף כ"ה, א', על רבי חנינא בן דוסא, שמצא תרנגולת. גידלו אותה הוא ואשתו, והטילה ביצים, אמר ר' חנינא לאשתו לא להשתמש בביצים, ומשרבו התרנגולות שבקעו מהביצים, מכרן ר' חנינא וקנה בדמיהן עיזים. עד שבא המאבד, וקיבל מר' חנינא כמה עיזים במקום תרנגולת אחת שאיבד.

ר' חנינא בן דוסא נהג לפנים משורת הדין. מפני שלפי הדין, אין המוצא מציאה חייב להוציא הוצאות על המציאה. ר' חנינא יכול היה למכור את הביצים כדי להאכיל את התרנגולות. (עיין רמב"ם, נזיקין, גזילה ואבידה, י"ג, ט"ו). מידת חסידות היא, שגידל את האפרוחים וכו'.

כאשר אדם נוהג מנהג חסידות, אין הדבר יכול להיעשות אלא מתוך שמחה על הזכות שנפלה לידו. לא אפשרי כלל לנהוג מנהג חסידות מתוך כבידות ואי רצון.

בספר המדובר, "תרנגולת אחת קטנה" מתוארת השתוקקות של ביתם לאכול את הביצים, והאכזבה שיש לה כאשר אביה ואמה אוסרים זאת עליה. "זיכרי ביתי, נאנחה אימה, אבידה יש להשיב לבעליה". אנחתה של האם מציינת את האכזבה הרבה שלהן. הם אינן מקיימות בשמחה את "מידת החסידות" הנדרשת, כדי להמשיך ולטפל בתרנגולות, לפנים משורת הדין. האנחה המתוארת, מבהירה לילדים, שהמצוות החביבות הללו, למעשה מעיקות על הנפש, ואינן תואמות את ההרגשות הפשוטות של האדם. הילד השומע ימאס במצוות השבת אבידה, במקום לשמוח בה.

אין ספק, שעובדתית, התיאור אינו נכון. כל איש חסד מחנך את עצמו ואת בני ביתו להיות שותפים עימו בחסד, ולא להתלונן או להיאנח.

לשאלת הגננות, האם להעביר ספר זה להורים, אפשר לחלקו ולצרף "דף הערות" עם ביקורת על הספר. אפשר לצרף גם הנחיה להורים, לספר לילדים שאשתו וביתו של ר' חנינא שמחו על המצווה שבאה לידם, ולמרות הקושי שבדאגה לבעלי החיים, קיימו את המצווה בשמחה.

ספר נוסף שנשאלתי עליו הוא, על קבצן שכאילו הכין מרק מכפתורים.  אף שם התיאור משדר לילדים תשדיר שלילי. הקבצן מתואר כאדם עליז ובטוח בכך שבכל מקום אנשים יפרנסוהו. אנשי העיירה אשר הוא דופק בדלתותיהם, אנשים רעים המגרשים אותו בבושת פנים. רק לאחר הערמה, כאילו אפשר לבשל מרק מכפתורים, ותוך כדי כך שאנשים נוהגים ב"טפשות" ומביאים לא עוד ועוד מזון להכנת המרק, רק כך הם למדים לעשות טוב.

המסקנה: 1) שוה להיות קבצן חכם.  2) ללמוד לעשות טוב עובר דרך טפשות. שתי המסקנות גרועות, ואף לספר זה יש לצרף דף עם ביקורת והנחיות להורים.

מומלצים