• israel

חיפוש לפי קטגוריה

empty label

הרב אליקים לבנון

איך הילדים לא יושפעו לרעה?

הרב אליקים לבנון

האם יש נוסחת קסם שתמנע מילדנו לסטות מהדרך? עם השפעות שליליות חיצונית...

שאלה

שלום כבוד הרב,

אנו נשואים חמש שנים ויש לנו שני ילדים. כיום אנו מגדלים אותם בשמחה והכל בסדר. אבל במשפחה המורחבת שלנו יש כמה מקרים בהם אנו רואים שכעבור כמה שנים, יש פרצות גדולות אחד שהבן שלו כבר בסמים. שני, שהבת מתלבשת בצורה שאינה הולמת. אנו ממש חרדים ותוהים האם יש נוסחא למנוע הידרדרות של הילדים.

תשובה

במסכת ברכות (ט,א) מביאים חכמים שני פסוקים הנראים כסותרים. האחד: אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה ליבו יפול ברעה. השני: פחדו בציון חטאים. מבאר ר' ישמעאל בר' יוסי: "ההוא בדברי תורה". כלומר, הפסוק אשרי אדם מפחד תמיד מוסב על דאגה לעניינים של תורה. מכאן, שהדאגה שלכם משובחת. נכון וטוב לבנות את מערכת חינוך הילדים כאשר אתם צעירים וגם ילדיכם צעירים ורכים, ובכך להקדים תרופה, כדי שהמכה לא תבוא חלילה. חינוך נכון מתבסס בראש ובראשונה על הגדרה נכונה של טוב ורע. כל מבוגר וכל ילד צריכים לדעת בבהירות שיש דברים טובים אך יש גם דברים רעים. עלינו ללמוד בעצמנו מהו מעשה טוב, מחשבה טובה, תגובה טובה, שאיפה טובה וכד'. ולעומת כל אלה, יש להגדיר מהי השלילה במעשים, במחשבות וכד'. אחר כך עלינו לקבל החלטה שאנו רוצים לעשות טוב, ומשתדלים להימנע ממעשה רע.

כל זאת, עלינו להעביר לילדינו. לנו המבוגרים יש התלבטויות, למשל, אם להזמין אורחים לשבת זו או לא, האם לבצע הוצאה כספית גדולה או לא. אנו שוקלים מה טוב ומה נכון למשפחה, ובהתאם לכך מקבלים החלטה. באותה מידה, גם בפני ילדינו פתוחות כמה אופציות, והם יכולים לבחור לאן ללכת ומה לעשות. למשל, האם להפריע לחבר המשחק בגן או בצעצועים או לא. להם אין שיקול דעת, מפני שהדת אצלם לא הגיעה לבשלות להבחין בין טוב לרע. אנו משמשים עבורם כשכל, וע"י כך מלמדים אותם להבחין בין טוב לרע וגם לבחור תמיד בטוב. כאשר יגדלו הילדים ויעמדו על דעתם, יהיה להם בסיס איתן לקבל החלטות נכונות. תורת ישראל וחכמיה, נותנים לנו אלפי הגדרות, לדעת טוב ורע. את ההגדרות, בצירוף לשאיפות לבחור בטוב, אנו חייבים להנחיל לילדינו, ועתה לשאלה: כיצד ננחיל להם את המושגים והשאיפות הללו? אמא הצועקת על ילדיה תדיר, או אב המכה אותם, לא יוכלו להנחיל להם הוראה שהכאה וצעקה הם בגדר "רע".

מרן הרב צבי יהודה זצ"ל היה אומר שהכל עומד על שני אלפין (אותיות אלף): אמונה ואהבה. נתחיל דווקא מהאהבה. אם נשאל הורים האם אתם אוהבים את ילדיכם? רוב ההורים ייעלבו מהשאלה וישיבו בנחרצות שזה פשוט וברור שהם אוהבים את הילדים. אולם, האמת היא, שזה אינו מדויק. רוב ההורים אוהבים את ילדיהם על תנאי: אם תתנהג יפה, לא תשתולל, לא תשבור, לא תצעק ותביא כבוד לנו ההורים, נאהב אותך. אך אם לא תיתן לנו נחת, לא נוכל לאהוב. הוא מה שחכמים מכנים אותו "אהבה התלויה בדבר". אנו כהורים חייבים ללמוד לאהוב את ילדינו ללא התניה וללא תלות במה שהם עושים. לנתק את הקשר בין האהבה לבין המעשים. כמובן שכאשר ילד צרח ועשה מעשה שלא ייעשה, ננהג עימו בחומרה ולא ניתן לא נשיקות על מעשיו, אך גם זאת נעשה מתוך אהבתנו אליו. כמו שהקב"ה אוהב את ישראל אהבה שאינה תלויה בדבר, וגם בירידות גדולות שלהם הוא ממשיך באהבתו, כן ננהג עם ילדינו. מתוך כך נוכל להיות עבורם למשענת, שהם סומכים עליה, ולכן הם יקבלו מאיתנו את ההגדרות של טוב ורע, מה לרצות ומה לא לרצות.

האלף השנייה, אמונה בילדים. אנו כהורים חייבים להאמין בישרות ובטוב של ילדינו. אם חלילה נתייחס אליהם כאל ילדים לא טובים, מופרעים, כשתפקידנו כהורים הוא להיות עליהם למפקחים ומשגיחים כדי שלא יוכלו להוציא לפועל את מזימותיהם, הרי שזה כישלון מוחלט בחינוך. כאשר נער מחליט שהוא מסלק את כיפתו מעל ראשו, יש לו מטרה בכך. הוא אינו עושה זאת מפני שהוא רע, אלא מסיבה אחרת. למשל, כדי להדאיג את הוריו. או לפעמים כדי למחות על יחס לא טוב שהוא מקבל בהוריו. האמון בנער בצירוף לאהבה כלפיו שאינה תלויה בדבר, הם אשר יגרמו לו בסופו של דבר לחזור ולראות באמת מהו הטוב, ולשוב לחיק משפחתו.

מומלצים