חודש אלול

ביום שני, א' אלול, מתחילים האשכנזים לומר "לדוד ה' אורי וישעי" (מזמור כז' בתהילים) פעמיים בכל יום. יש האומרים אותו בפעם הראשונה בערבית אור ליום שני, וביום שני בשחרית, ומסיימים לאומרו לאחר שחרית ביום הושענא רבה. יש המתחילים לאומרו ביום שני בשחרית ובמנחה, ומסיימים במנחה של יום הושענא רבה.

לאחר תפילת מוסף של א' אלול, תוקעים בשופר תשר"ת, ונוהגים לתקוע בכל יום לאחר תפילת שחרית. תקיעת שופר זו היא מנהג וזכר לכך שבראש חודש אלול עלה משה רבינו למרום כדי לקבל לוחות שניות ותקעו בשופר במחנה ישראל כדי ליידע את כולם שלא יטעו אחר עבודה זרה, כפי שארע במעשה העגל. ועוד רמז יש בתקיעת השופר: "עורו ישנים משנתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם". (רמב"ם, הל' תשובה פ"ג ה"ד).

תקיעה זו נוהגים לתקוע עד יום ראשון, כח' אלול. בערב ראש השנה אין תוקעים, כדי להפסיק בין תקיעות רשות לתקיעות חובה.

מנהג הספרדים לומר סליחות מיום שלישי, ב' באלול, ועד ערב יום הכיפורים.

י"ג מידות מקפידים לומר לאחר חצות הלילה. לפי החישוב המקובל, זמן חצות מחושב לפי אמצע היום (או הלילה) בין זריחה לשקיעה. לפי זה, בר"ח אלול זמן חצות הוא 24:42, והוא יורד ומגיע בערב יום כיפור ל-24:29.

אולם, לעניין אמירת סליחות עם י"ג מידות, אפשר לסמוך על שיטת חישוב אחרת הנזכרת בבן איש חי (שנה ראשונה, פר' ויקהל, ד, ח), שחצות הוא אמצע הזמן שבין עלות השחר לצאת הכוכבים. לפי זה, באלול תשפ"ה, זמן חצות הוא בשעה 24:02. אפשר לכתחילה לומר סליחות משעה זו ואילך. אמנם הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת וישלח, ד') כתב שאין לסמוך על חישוב זה לעניין תיקון חצות. אבל לאמירת סליחות אפשר לנהוג כך לכתחילה!

אלו שלא רוצים לנהוג כך, יכולים לשנות את סדר הסליחות ולהתחיל לומר בערך ב-24:15 את החלקים שלא אומרים בהם י"ג מידות. מאוחר יותר, כאשר יגיע זמן חצות לפי החישוב הרגיל, יאמרו את החלקים שיש בהם י"ג מידות.

מנהג האשכנזים לומר סליחות לפחות ארבעה ימים לפני ראש השנה, ולהתחיל במוצאי שבת. השנה, בה חל יום א' של ראש השנה ביום שלישי, הואיל ואין ארבעה ימים ממוצאי השבת הסמוכה לראש השנה, לפיכך מקדימים ומתחילים האשכנזים לומר סליחות במוצאי שבת פרשת כי תבוא, אור לכ"א אלול, ואומרים בכל יום עד ערב יום הכיפורים.

בשבת פרשת ניצבים אין מברכים את חודש תשרי. במוצאי שבת, למנהג האשכנזים, אין אומרים "ויהי נועם", "ואתה קדוש", מפני שהמזמור נאמר כדי לברך את מעשה ידינו – "ומעשה ידינו כוננה עלינו", ובשבוע שחל יום טוב באמצעו, אין ששה ימי מעשה (עיין תחילת סימן רצה' ברמ"א ובמשנ"ב).

ערב ראש השנה – יום שני, כ"ט אלול

נוהגים לצום מעלות השחר (04:53). יש המתענים עד כניסת יום טוב של ראש השנה בצאת הכוכבים, אך הרוב מתפללים מנחה גדולה בשעה 13:01, ולאחריה שוברים את הצום. גם המתענים אינם מוציאים ספר תורה לקריאת "ויחל" ולא אומרים "עננו" בחזרת הש"ץ. יחיד המתענה אומר "עננו" בתפילת המנחה בלחש (המתענה עד המנחה לא יאמר "ביום צום תעניתנו").

כאמור, אחרי תפילת שחרית אין תוקעים בשופר, כדי להבדיל בין תקיעות רשות לתקיעות חובה.

בסיום התפילה נוהגים להתיר נדרים.

יו"ט ראשון של ראש השנה – ליל שלישי, א' תשרי

חשוב לזכור: בערב ראש השנה יש להדליק נר נשמה, כדי שאפשר יהיה להדליק ממנו את הנרות בלילה השני.

הנשים מדליקות את נרות החג ומברכות שתי ברכות: "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו". ביום טוב עדיף לברך את שתי הברכות ולאחר מכן להדליק את הנרות, כדי שתהא ההדלקה "עובר לעשייתן" (בשונה מהדלקת הנרות בשבת שבה מדליקים ולאחר מכן מברכים). זמן ההדלקה הרגיל הוא כפי הנהוג בערבי שבתות, כחצי שעה לפני השקיעה (השקיעה ב-18:40) (או בכל מקום כמנהגו). יש הנוהגות להמתין ולהדליק את הנרות לאחר שהגברים חוזרים מבית הכנסת, כדי להדגיש שזהו יום טוב שבו מותרת העברת אש, האסורה בשבת רגילה.

בכל תפילות עשרת ימי תשובה אומרים "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט" ומוסיפים "זכרנו לחיים", "מי כמוך", "וכתוב לחיים" ו"בספר חיים" כנהוג.

בקידוש מברכים שלוש ברכות: "בורא פרי הגפן", "מקדש ישראל ויום הזיכרון" ו"שהחיינו". נשים שברכו "שהחיינו" בהדלקת הנרות, תזהרנה שלא לברך שוב "שהחיינו". אם שומעות מהמקדש, כמובן תענינה אמן.

בתחילת הסעודה, לאחר נטילת ידיים ו"המוציא", נוהגים לאכול "סימנים" (תמרים, רימונים, תפוח בדבש, ראש של בעל חיים כשר וכדומה). יש המקפידים לברך תחילה על תמר (משבעת המינים), ויש שמקדימים תפוח בדבש – כל אחד כמנהגו. יש לבדוק תולעים לפי ההלכה.

בשני ימי ראש השנה מצווה לשמוע קול שופר: ביום הראשון מדאורייתא וביום השני מדרבנן. חייב כל אדם לשמוע לפחות שלושים קולות. נוהגים לשמוע שלושים קולות בתקיעות דמיושב, ולהוסיף על סדר הברכות במוסף למלכויות, זכרונות ושופרות ומשלימים למאה קולות.

מי שאינו יכול לבוא לבית הכנסת – מצווה לתקוע לו בביתו, די בשלושים קולות. נשים פטורות אך נהגו לשמוע: אם יש גבר שלא שמע – הוא יברך והנשים תענינה אמן. אם אין, אשכנזיה תברך ותוציא אחרות; ספרדיות – בלא ברכה.

במוסף נוהגים רבים לכרוע ב"עלינו לשבח" – יש להביא מגבת לחציצה בין הפנים לקרקע.

המתפללים מנחה גדולה מיד לאחר מוסף – לא אומרים "אבינו מלכנו" במנחה.

לאחר מנחה – מנהג "תשליך" ליד מקור מים.

שני ימי ר"ה: מחמירים להחשיבם גם כקדושה אחת וגם כשתי קדושות. אין הבדלה בין הימים (כקדושה אחת), אך אסור להכין מיום ראשון לשני (כשתי קדושות). הוצאת מאכל קפוא מההקפאה מותרת. מ19:11 בליל שני – ניתן להתחיל להכין.

יום טוב שני של ראש השנה – ליל רביעי, ב' תשרי

זמן הדלקת נרות לאחר צאת החג: החל מ-19:11, בהעברת אש מנר הנשמה.

גם בלילה השני מברכת האשה שתי ברכות: "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו" – רצוי על פרי/בגד חדש, אך גם בלעדיהם מברכים. בקידוש – כנ"ל.

בתקיעת שופר ביום השני: ספרדים אינם מברכים "שהחיינו". תוקע אשכנזי יניח פרי חדש ויתכוון עליו; ואם אין – יברך בכל זאת.

צאת יום טוב שני בשעה 19:09. הבדלה: "הגפן" ו"המבדיל" בלבד (ללא נר ובשמים).

צום גדליה – יום חמישי, ג' תשרי

תחילת הצום בעלות השחר, בשעה 04:55. ההולך לישון במוצאי ראש השנה ורוצה לקום לפני עלות השחר – יתנה קודם השינה שאינו מקבל את הצום בשינה.

"חולה" פטור מלצום: חלה כל גופו או נפל למשכב (חום, מיגרנה וכד'). מעוברות ומניקות – פטורות; המנהג להתחיל ולשבור עם חולשה מעבר לרגיל. מסופקות – לא תצומנה.

הפטור רשאי לאכול ולשתות ללא הגבלה לפי הצורך. סיום הצום בשעה 18:54.

ערב יום הכיפורים – יום רביעי, ט' תשרי

נוהגים לעשות כפרות אור ליום רביעי או במשך היום. מי שאין לו עוף – יעשה על סכום כספי ויתן צדקה. מנהג כפרות לכל בני המשפחה, אף לתינוקות; גם על מעוברת – עליה ועל עוברה.

מצווה לאכול בערב יום הכיפורים: "כל האוכל ושותה בתשיעי – כאילו התענה תשיעי ועשירי" – כדי להתחזק לצום ולכבד את היום.

אומרים וידוי כבר במנחה של ערב יוה"כ, שמא תארע תקלה בסעודה המפסקת. היחיד – אומר וידוי לאחר העמידה; החזן – בחזרה בלי וידוי.

תוספת עינוי מן התורה: בשקיעה 18:28. מותר לאכול ולשתות עד 17:58, אז גם חולצים נעלי עור. מי שלא סיים – רשאי עד 18:13.

הנשים מדליקות נרות (כמו ערב שבת) בשעה 17:58, ומברכות "להדליק נר של יום הכיפורים" ו"שהחיינו" – ומקבלות תענית. מדליקים נר נשמה ל"נר ששבת" להבדלה.

מתעטפים בטלית לפני שקיעה ומברכים, ומתפללים ליל יוה"כ עטופים בטלית.

יום הכיפורים – יום חמישי, י' תשרי

יוה"כ כשבת לענייני מלאכה (גם אוכל נפש אסור). חמישה עינויים:

• אכילה ושתייה.
• רחיצה של תענוג.
• סיכה בשמן וכד'.
• נעילת הסנדל/נעל עור.
• תשמיש המיטה (האשה כנידה מהכניסה ועד היציאה).

מי שקשה לו להתענות – עדיף שיתפלל ביחיד בביתו כדי שיוכל להשלים את הצום. תפילת נעילה – להקפיד לסיים לפני שקיעה (18:27) כדי לאפשר ברכת כהנים ביום.

תקיעת שופר – לאחר הצום, בשעה 18:47 (כ-20 דקות אחרי שקיעה). סיום הצום: 19:00.

הבדלה במוצאי הצום: "הגפן", "בורא מאורי האש" (על נר ששבת) ו"המבדיל". מותר להדליק מנר השבת ולברך עליו.

דיני חולה, יולדת ומעוברת

מצוות העינוי מן התורה; מי שאוכל/שותה ביוה"כ חייב כרת. לכן גם חולה שאין בו סכנה, מעוברת ומניקה – חייבים בצום. אולם במקום חשש סכנה – פיקוח נפש דוחה הכול, ומותר לאכול/לשתות לפי הצורך.

• חולה באיבר פנימי שהרופאים אומרים שצום יסכן – אסור לו לצום.
• מינקת שאין לה חלב – פיקוח נפש לתינוק, חייבת לאכול/לשתות. אם התינוק רגיל למזון מלאכותי – לתת לו זאת והאם תמשיך לצום.
• יולדת בתוך שבעה ימים – נחשבת מסוכנת; אם צריכה – תאכל/תשתה.

אכילה ושתייה בשיעורין (לכתחילה): כ-40 סמ"ק מזון מוצק (פחות מככותבת) וכ-40 סמ"ק שתייה (פחות ממלוא לוגמיו) כל כ-10 דקות (מי שקשה עליו – כל 5 דקות). מותר לאכול ולשתות יחד, להמתין, ושוב לפי השיעור.

מי שאינו מסתפק בשיעורין – יאכל כמה שצריך, ואם יתאפשר יחזור לשיעורין. אסור להחמיר במקום סכנה. מי שאוכל/שותה – אינו עושה קידוש, אלא אוכל/שותה מיד.

הנחיות למגוייסים ולנשותיהם

א. מגוייסים בתפקיד, לוחמים

• פטורים מהצום.
• מותר לאכול ולשתות ללא קידוש.
• מותר לאכול ולשתות כל כמות הנצרכת – לא בשיעורין.

ב. בשטחי כינוס, ממתינים לקריאה

פטורים מהצום שמא ייכנסו למערכה בצום. בשעת ההמתנה – לאכול ולשתות לשיעורין.

ג. נשות המגוייסים

תתחלנה לצום כרגיל לאחר הדלקת נרות. אם עקב העומס והדאגה מתגברת חולשה/אפיסת כוחות – לשתות לשיעורין.

• מותר כל משקה (קפה/תה/חלב/מיץ ענבים).
• רצוי להכין כוס חד"פ מסומנת 45cc להקפדה על שיעור.

בין יום הכיפורים לסוכות

ממחרת יוה"כ אין אומרים תחנון עד יום שישי, א' מרחשוון.

בימים שבין יוה"כ לסוכות – לזרז בבניית הסוכה וקניית ארבעת המינים.

בערב סוכות (יום שני): ראוי להימנע מנטילת ידיים ומאכילת פת מחצות היום ואילך (12:27). מסוף שעה תשיעית (15:24) אסור לאכול פת כדי שיאכל כזית פת לתיאבון בלילה. מותר פירות/ירקות/בשר/דגים/חלב.

מצווה להסתפר/להתגלח לכבוד הרגל ולכבס – עד לאחר שמחת תורה.

חג הסוכות – יום שלישי, ט"ו תשרי

להדליק נר נשמה לפני כניסת החג. נשים מדליקות נרות ומברכות: "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו". זמן הדלקה: 17:52 (יש שממתינות עד חזרת הגברים ומדליקות בהעברת אש). אפשר לצאת בברכת "שהחיינו" שבקידוש. ביום טוב – עדיף לברך תחילה ואח"כ להדליק (עובר לעשייתן).

רצוי להדליק נרות בתוך הסוכה; אם יש חשש סכנה/כיבוי – בבית ולהתכוון על כל התאורה (כולל בסוכה). אין להדליק בסוכה ולהעביר לבית.

מצוות היום: ישיבה בסוכה ונטילת ארבעת המינים. בלילה הראשון – מצווה לאכול כזית פת בסוכה, אף בירידת גשמים.

"תשבו כעין תדורו": לעשות פעולות בסוכה – אכילה, שתייה, לימוד, שינה וכד'. מי שקשה לו – יקפיד לפחות על אכילה ושינה.

מנהג הגר"א: לברך "לישב בסוכה" מיד בכניסה (אם הסיח דעתו), ורבים נוהגים לברך בקביעת סעודה. הנכנס לישון – יאכל מזונות כדי לברך; ואם לא – יברך גם על שינה לבדה.

היוצא לטיול: ישתדל לאכול אכילת קבע בסוכה כשרה; אם אין – יאכל בדרך, אך בלילה ישן בסוכה כשרה.

מקום סכנה לישון בסוכה (מזיקים/ירי/קסאמים וכו') – פטור מלישון בסוכה וישן בבית מוגן.

בשבת חול המועד סוכות, י"ט תשרי – לאחר שחרית נוהגים האשכנזים לקרוא מגילת קהלת. יש המקפידים על מגילה על קלף ומברכים: "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו".

מיוחדת מצוות סוכה: נכנסים אליה בגוף ובנפש. הגר"א דימה למצוות ישיבת ארץ ישראל – "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תהלים עו, ג).

הושענא רבה – אור ליום שני, כ"א תשרי

במקדש הקיפו המזבח בערבות שבע פעמים. יום זה – "חיתום הדין", ונידונים על המים. נוהגים להיות ערים וללמוד כל הלילה.

בנוסף לארבעת המינים – נוטלים חמשה בדי ערבה (הושענות) לכל אחד מבני הבית.

רבים מתפללים כוותיקין; הנץ החמה בשעה 06:32. בתפילה מקיפים את הבימה שבע הקפות ומבקשים על גאולת ישראל ועל גשמי ברכה.

לאחר ההקפות – חובטים את ההושענות חמש חבטות על הקרקע, כל אחד כמנהגו.

שקיעה בשעה 18:13. לקראת שקיעה – נוהגים לברך ולטעום בסוכה ולהיפרד ממנה עד לשנה הבאה. לאחר שקיעה – כבר שמיני עצרת, ואין לברך על אכילה בסוכה.

שמיני עצרת ושמחת תורה – יום שלישי, כ"ב תשרי

השקיעה בערב החג: 18:13. הדלקת נרות כבליל יום טוב: לפני שקיעה (17:43) – להדליק גפרור, לברך ולהדליק; אחרי שקיעה – להדליק מנר דולק (נר נשמה). מברכים: "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו" – שמיני עצרת רגל בפני עצמו.

יום זה גם יום אזכרת נשמות; מדליקים נר נשמה. הנר יכול לשמש גם להבערת אש לבישול וכד'.

לאחר ערבית – עושים הקפות עם ספרי תורה, כל קהילה כמנהגה. בסיום – יש נוהגים לקרוא בתורה (וזאת הברכה) שלושה עולים. בשחרית – שוב הקפות, ולאחריהן קריאה בפרשת וזאת הברכה: מעלים את כל הקהל, חוזרים עד "מעונה א-לקי קדם"; חתן תורה – מסוף הפרשה; חתן בראשית – עד "אשר ברא א-לקים לעשות"; לאחר מכן מפטיר.

נהוג להזכיר נשמות; לאחר הכנסת ספר התורה – תפילת גשם (כל אחד כמנהגו).

זמנים: שקיעה 18:12; צאת החג 18:45.