להשתחרר מעולו של אחשורוש- פורים

פורים, תקנת אנשי כנסת הגדולה, ומרדכי בתוכם.
שתי נקודות מפורשות במגילה:
האחת: ימי הפורים לא נתקנו על ימי המלחמה אלא על הימים אשר נחו בהם היהודים.
והשניה: החלוקה בין יד' לטו', יום לפרזים ויום למוקפין.
שתי הנקודות תמוהות, שהרי בנוהג שבעולם מציינים את ימי המלחמה ולא את המנוחה. וכבר תמה הר"ן למגילה (על הרי"ף, ב,א): "ויש כאן שאלה. מה ראו אנשי כנסת הגדולה לחלוק מצוה זו לימים חלוקים... שהרי התורה אמרה: תורה אחת ומשפט אחד".
מצאנו בקדמונים הסברים לכך, ועם זאת, אין בית המדרש בלא חידוש.

הימים הם ימי שלטון זר על ישראל. היהודים נתונים תחת שלטונו של אחשורוש הפרסי, לאחר הימים הקשים של שלטון נבוכדנצר הבבלי. אין הם עצמאים לעשות ככל העולה על רוחם, מפני שהכל נתון תחת עינו הפקוחה של אחשורוש.
תוכניתו הגדולה של מרדכי היא ללכת לפי הסדר ההסטורי שהיה בבית ראשון, כפי שמבארים חכמים (סנהדרין כ,א): שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ: למנות להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות את בית הבחירה. מרדכי רואה עצמו מיועד למלכות שהרי הוא "איש יהודי" ו"איש ימיני". כלומר, הוא משבט יהודה וגם משבט בנימין.
שני השבטים מהם קמו מלכים לישראל. ההתנגשות שבין מרדכי להמן "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה", מביאה בסופו של דבר להריגת המן ובניו, ומחיית עמלק בכלל, שהרי אותם שבעים וחמשה אלף איש אשר נהרגו ביום יג' באדר, יום המלחמה, היו כלם "רופילי מדבית עמלק" כלשון התרגום.
הקמת המלכות ומחיית עמלק סוללות את הדרך לבנות מחדש את הבית השני. ובכך להשלים את שלש המצוות הללו.

אכן, אם ניתן היה לתקן תקנה חופשית, ודאי היה נקבע יום יג' "זמן קהילה לכל" כעיקר יום הפורים. אך ישראל הרי אינם חופשיים לקבוע כאוות נפשם. אחשורוש השליט, ודאי אינו שש כאשר חלק מנתיניו נמחה. הוא שמח שהשקט חזר לממלכתו. אילוץ זה מכריח את מרדכי ואנשי כנסת הגדולה לקבוע את הימים אשר נחו בהם היהודים כימי שמחה ומשתה.

ומרחוק, ניצב החזון הגדול:
להשתחרר מעולו של אחשורוש, ולחזור לימים הגדולים של כיבוש ארץ ישראל, ע"י כל עם ישראל, יחד, כפי מה שהיה בכניסה לארץ בימי יהושע בן נון. "כיבוש רבים", כך מגדיר הרמב"ם (תרומות א,ב) את כיבושו של יהושע בן נון.
מרדכי ודאי מוצא השראה בדמותו של המצביא והמנהיג הגדול, וכמותו חולם לאחד את כל ישראל, לעלות ולכבוש את הארץ ולהשתחרר מעול הגויים. אך המציאות אינה מאפשרת זאת.
אחשורוש שולט ביד רמה, וגם עם ישראל אינו מתעורר לממש את החזון. על כן קובעים מרדכי ואנשי כנסת הגדולה, לחגוג עוד יום נוסף, טו'.
זהו חגם של "המוקפין חומה מימות יהושע בן נון". יום זה הוא סימן ורמז לעתיד:
עוד נשוב לביצרון, לימים הגדולים של כיבוש רבים, על פי דרכו של יהושע בן נון, להיות עם חופשי בארצנו.
"המזכירין כרכין ומוקפין מימות יהושע בן נון- לא יוכלו להשאר עבדי אחשורוש"
(הרב קוק, מגד ירחים לחודש אדר א').