ילד מתחצף

שאלה

שלום כבוד הרב,

בננו לומד במוסד חינוכי, והוא קצת מתחצף למורים. המנהל שלח אותו הביתה למשך שבוע. כעת שב ללימודים, ושוב אנו מקבלים תלונות על התנהגות לא יפה, הרגשנו שממש אנחנו לא יודעים מה לעשות איתו בבית. קיבלנו אותו יפה, לא צעקנו עליו, ובסך הכל הוא בילה שבוע של נופש. הרגשנו שזה לא יעזור, אנו משערים שבקרוב תחזור התמונה על עצמה, ואנו רוצים להיערך לנהוג כראוי.

תשובה

שמחתי לקבל את שאלתכם כפי שנשאלה, מפני שעולה ממנה יחס נכון לשאלת הקשר בין מקום הלימוד לבין הבית. יש הורים הסבורים שבית ספר, ישיבה תיכונית, אולפנא וכד', הם מקומות ששם הילדים מתחנכים. חובתו של צוות בית הספר לתת מענה חינוכי לבעיותיו של הילד או הנער. הורים כאלה אפילו קצת כועסים על מנהל השולח את הבן לכמה ימים בבית. לדעתם, על צוות בית הספר "לשבור את הראש" ולהחליט כיצד לחנך את הבן. ואין זה כלל מעניינם של ההורים. כמובן שזו ראיה שגויה. האמת היא, שעיקר החינוך הוא בבית, ובית הספר או גם ישיבה תיכונית ואולפנא, משמשים השלמה לחינוך הביתי. ילד קשור עם המוסד הלימודי במשך מספר שנים, אח"כ עובר למקום אחר. אבל עם הבית הוא קשור לעולם, לכן השפעת הבית עליו, מכרעת.

אני חוזר אליכם, וכפי שכתבתי, אצלכם היחס שונה, ואתם כהורים מבינים ומסכימים שיש עליכם אחריות על בנכם ואתם חייבים לעמוד לימין בית הספר כדי לפתור את בעיית ההתנהגות שלו. חלק מהותי מהחינוך הוא, נתינת גבולות. אני מדייק וכותב, שזה חלק מהותי, ולא כותב שזה בסיס החינוך. מפני שגבולות באים לידי ביטוי ב"סור מרע", אל תעשה פעולות כאלה. אי אפשר לחנך ב"שב ואל תעשה". לכן, בסיס החינוך הוא, "קום ועשה טוב", וכחלק מהחינוך אנו מלמדים גם את ה"סור מרע".

יסוד החינוך נחלק לשלושה שלבים: השלב הראשון הוא, האבחנה בין טוב לרע. אנו מתבססים על כך, שיש טוב ויש גם רע בעולם, ובראשונה עלינו להגדיר מהו טוב ומהו רע. כל התורה מלאה הגדרות של טוב ורע. המצוות כולן, רמ"ח מצוות עשה זו הגדרה של טוב. שס"ה מצוות לא תעשה, זו הגדרה של רע. כמובן, על המצוות הללו באות עוד אלפי הגדרות של חכמים המלמדות אותנו מה זה טוב ומהו רע.

כאן אנו חייבים לעבור לשלב השני, והוא, בניית הרצון לעשות טוב, ולהימנע מעשיית הרע. פעמים רבות אנו יודעים מהו רע, אבל לא החלטנו ברצוננו להימנע מעשייתו. מי לא יודע כמה רע יש בגלישה לא מבוקרת באינטרנט, או בעישון סיגריות וכדומה. ובכל זאת, מיליוני אנשים נכשלים בכך. הסיבה: אין החלטה ורצון, לעשות רק טוב ולהימנע מהרע. עלינו אם כן, להחליט שאנו עושים טוב ונמנעים מרע. השלב השלישי הוא, הירידה לחיים, בפועל, לשקול כל מעשה, לבדוק: אם הוא מוגדר כטוב, נעשה. אם הוא מוגדר כרע, נמנע. אם כן, עיקר החינוך הוא לקבוע מה טוב ולעשותו. הצבת הגבולות באה למנוע נפילה ושעבוד לפיתויים של הרע.

מה אם כן אתם צריכים לעשות לבנכם, גם בטרם ישלחו אותו שוב מבית הספר הביתה. לקרוא לו לשיחה ולהבהיר לו שחוצפה היא רע. לא מפני שהוא נענש, ולא מפני שהמורים אינם מסמפטים אותו, אלא זהו שלילי בפני עצמו, גם אם יקבל תשלום על החוצפה, היא בגדר מעשה רע. אתם יכולים לצרף אמירה, שהתנהגותו גורמת לכם צער גדול, מפני שהנכם יודעים שיש לו נפש טובה, ואתם רואים בעיניכם כיצד הוא מקלקל את נפשו. אמרו לו, שאתם מצפים ממנו, שיבין כמה רע הדבר, ומעצמו, יפתח את הרצון להיטיב וימנע מהרע. אתם יכולים להציע שהוא עצמו יקבל ענישה מרתיעה, למשל, אם ישלחו אותו לכמה ימים בבית, הוא לא יצא מהבית אלא להתפלל ולחזור, לא יצפה בטלוויזיה או ישחק במחשב וכד'. זוהי הצבת גבולות מתאימה לגיל תיכון.

כמובן אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה, ובלבד שתהא זו קבלה שלו, כפי שחכמים מלמדים אותנו: טובה מרדות אחת בליבו של אדם יותר ממאה מלקויות.