נחישות בחינוך

שאלה

שלום כבוד הרב,

בזמן האחרון אני משתדלת לא להגיע למכולת, מפני שכל פעם שאני הולכת עם בני בן השלוש הוא עושה לי שערוריות: "תקני לי, תקני לי". האם יש אפשרות שאוכל לצאת מהמאסר שגזרתי על עצמי?

תשובה

הורים זכאים וחייבים לחנך את הילד, ומתוך כך לפעמים להכתיב לו דרכי חיים. הדרך הנכונה היא לקבל החלטות נכונות ולעמוד בהן. הורים חייבים לסמן לעצמם מהם הצרכים של בנם, ואת אלה לספק לו. אם הורים מחליטים שבנם זקוק לתשומת לב, ולכן כל יום צריך לקנות לו ממתק, זוהי החלטה לגיטימית, והם צריכים לעמוד בה. קניית הממתק לא תבוא מפני שהילד מבקש או דורש, אלא היא תבוא מפני שההורים החליטו שזו הדרך להעניק לו תשומת לב (אינני קובע בכך שזו דרך טובה, זוהי רק דוגמא להחלטת הורים ללא כפייה ולחץ של הילד).

זו גם דרכו של הקב"ה בהנהגת העולם. חכמים אומרים: "האומר (בתפילתו) על קן ציפור יגיעו רחמיך, משתקים אותו" (ברכות ל"ג:). ובגמרא, אחד ההסברים לכך הוא, מפני ש"עושה מידותיו של הקב"ה רחמים, ואינם אלה גזירות". כלומר, גם כאשר הקב"ה פועל במידת רחמים, כמו במצוות שילוח הקן, אין זה מפני שהוא מרחם על בריותיו, אלא הכל בגזרתו. אנו למדים מכך שהקב"ה אינו מתפעל מהבריות ועל פי זה קובע את דרך התנהגותו, אלא הוא קובע דרכי הנהגות שהן בבחינת גזירות, ועל פיהן הוא מנהיג את העולם. כמובן שאין חלילה להשוות בין ההורים לבין הקב"ה, אך בהחלט יש ללמוד מדרכיו, וכך גם לנהוג כלפי ילדינו.

מה שאת צריכה לעשות הוא, כאמור, לצאת עם בנך למכולת, מתוך ידיעה והחלטה מה את קונה ומה את לא קונה. כאשר הבן היקר מבקש ובוכה שתקני לו, את יכולה לחייך אליו ולומר לו שהיום לא קונים וכדו'. העיקרון הוא שתהיי את בטוחה מאוד בדרכך, ותאמרי את הדברים בנחישות, אבל בלא שום כעס. זו עבודה גדולה להתרגל לדבר בהחלטיות רבה ולא לגלוש לדיבור כעסני. בכך יש באמת חינוך אמיתי לילד שלומד שההורים שלו עקביים. הוא גם לומד שההורים הם מנהיגי הבית והוא מונהג על ידם.

לאחר מספר פעמים שתנהגי באופן זה, מתוך ביטחון שזו הדרך הנכונה, יעבור התשדיר גם לבנכם והוא יחדל לבקש בקשות בזמן הקניה.

והערה לסיום: לאחר שההורים נוטלים את מושכות ההנהגה, מידי פעם הם רשאים גם לחרוג מהחלטתם ומתוך אהבה להחליט לקנות משהו לילדם, ולפנק אותו בפינוק חיובי המראה לו את אהבתם.