מבית המדרש

למה ה' צריך לשוב הרי רק עמ"י גלה? האם ה' גולה איתנו? זה דבר טוב או רע?

ע"פ גרסאות שונות מסופר שעם ישראל בהר עיבל "אכלו וברכו" מה העניין לברך? איפה אנחנו פוגשים את העיקרון הזה במשך ההיסטוריה? ואיך זה שייך לימינו?

מה עושים בחודש אלול? מתי אנחנו מבקרים אותנו? ומה אנחנו עושים עם זה?

מה זה פוסק הדור? ומה צריך להיות פוסק הדור?

ארץ ישראל-עם ישראל-תורת ישראל - לנו קשה להכיל מורכבויות ולהיות הכל מהכל. צד חזק באישיות בד"כ יבוא על חשבון צד אחר. ככה גם ביחסים חברתיים - אנחנו מרגישים שכלחבר שלנו טוב - זה בא על חשבוננו. לעומת זאת בית המקדש הוא הבית של הקודש, שמבין שלכל תחום יש את המקום שלו והוא נותן לכל אחד ולכל סגנון לבוא לידי ביטוי ולהתפתח בשלמות. כך גם אהבת חינם. היא נותנת מקום לכל אחד להביא את הייחודיות שלו לידי ביטוי ומאפשרת לנו להבין שהטוב של השני הוא לא על חשבוני ולכן אני שמח בו, וזה התיקון לחורבן בית המקדש.

לצערנו, בגלל שנולדנו למציאות החסרה הזאת, לפעמים אנו לא חשים בחוסר העצום שאנו חיים בתוכו - עולם ללא בית המקדש. ע"י התבוננות על מעשים וכלים שונים שבמקדש ניחשף לעולם עשיר ומרומם שנותן לנו שיעור גם לימינו אנו. איך גם אנחנו נזכה להיות שותפים בבניין המקדש השלישי? מה אנו יכולים ללמוד מתכונתו הכלל-ישראלית של הכהן הגדול?

בפרשיית הנדרים אנו נחשפים לכח העצום שיש בדיבור, למה זה כך? מה טמון באותו הכח? בנוסף מה הקשר בין לשון הרע לחוסר תוכחה? לסיום - מה מעלת האותיות?

לא נראה שיש עוד תחום בתורה שמשנה כ"כ את האדם כמו שמירת הלשון... אם זה כך, למה התורה חושפת את שמם של החוטאים? זמרי, דתן, אבירם... מה זה מלמד אותנו? בירור זה צריך להיעשות גם סביב עוד חטאים בתורה- חטא נדב ואביהוא, חטא משה ואהרון, חטא ער ואונן.

עמ"י לא מתכנן ללכת להילחם בבלק ובעמו. מה גורם לבלק בכל זאת להילחם על כך שלא יכנסו לארץ? מה החשש שלו? ואיך זה מתאים למציאות של ימינו? על חיי חומר קדושים, ערבות הדדית ואחדות.

לאורך חיינו אנו נפגשים בהתלבטות האם להתבדל או לא. האם זה עלול לפגוע בקיים? ומה אם ההישארות במצב הקיים תפגע בי? בית ספר או תלמוד תורה? איזו תנועת נוער לבחור? האם צריך ועדות קליטה וכו'. איך מזהים האם ההתבדלות היא מבורכת או לא? מהי נקודת המבחן?

שיעור על חטא המרגלים ומעלתה של ארץ ישראל.

גדולי ישראל ניסו לדרוש בזכותם של המרגלים (כמובן בלי להתעלם מחטאם). למה זה כ"כ חשוב? מה היה ההסבר למעשיהם? ואיך זה נוגע אלינו?

האדם צריך לעבור שינוי פנימי אמיתי על מנת שגם כשהוא יעזוב את הסביבה התומכת הוא יישאר נאמן לדרכו. מי דלא עובד כדי "להידלק" על התורה - לא יידלק. אדם נמדד על פי מה שהוא מעריץ. מה שאדם מתפעל ומתלהב ממנו - זה מה שהוא בפנימיותו. לא מספיק לדעת הכל בשכל ולקיים במעשה אלא צריך להתלהב ולהתרגש מהתורה באמת. חבר קרוב וסביבה תומכת עוזרים לאדם לא להישחק ולהשתנות. שליחות זה רק כשאתה באמת יכול להשפיע ואתה נזהר על עצמך לא להיות מושפע. צריך להתרחק מאוד מסביבה שמסוכנת לך. זו מלחמה תמידית ומתמשכת. ביום שלא נלחמת - התרחקת.

בי"ד בסיוון תקפ"א (לפני 200 שנה) נפטר ר' חיים מוולוז'ין. מה היה יחסו לגאון מוילנא? למה הוא לא הסכים שיכנו אותו כ"תלמידו"? תשובות לשאלות אלו ואחרות אפשר למצוא בכתביו ובפרט בהקדמתו לביאור הגר"א על "ספרא דצניעותא". בהקדמה זו ר' חיים מלמד אותנו קצת על דרכי חייו המופלאות של הגאון.

מה כ"כ מרכזי בירושלים שאנחנו מתפללים לחזרתה כל תפילה ומזכירים אותה בכל מאורע? ומהו ה"פטנט הישראלי" שסייע לנו לחזור מהגלות? המקדש, מרכז ירושלים - מה מעלתו? ואיך חווים את זה בימינו? בנוסף - למה "החורבה" קרויה כך אם היא בנויה כבר שנים? ולסיום - סיפור מרתק על "בית ברוך מזרחי".

רשב"י, רבי שמעון בר יוחאי - דרך הקיצון, אמת נוקבת. איך השיטה של ר' שמעון באה לידי ביטוי באדם ובעולם?

על מה אנחנו אבלים עד ל"ג בעומר? מה זה רלוונטי לימינו? אחרי שנבין את זה - על מה מרבים בשמחה בל"ג בעומר? הרי תלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות בגלל שהם נגמרו... בהמשך - ביאור סוגיית ר' יהודה ור' שמעון ויחסם לרומאים בפרט ולעולם בכלל: האם העיקר הוא הכוונה או המעשה בפועל?