מבית המדרש

פירושו של ר' לוי יצחק מברדיטשב למילים "אלי ציון ועריה כמו אישה בציריה"

מה אופייה של האבלות בתשעה באב? שיעורו של הרב דוד אמיתי- ראש ישיבת אבינועם-תפוח לתשעה באב.

חורבן הבית - הרב שמואל אליהו. הועבר בישיבת אלון מורה בשנת תשע"ב.

אנחנו מרגישים שבימינו אין אפשרות לתפוס הכל. אם אתה משקיע בעולם הרגש - זה בא על חשבון עיון שכלי, אם אתה שם את הדגש על בין אדם לחברו - אתה בהכרח פוגע בבן אדם למקום, וכן הלאה. כל כח בא על חשבון השני ומושך לצד שלו. כמו אדם שמנסה לישון עם שמיכה קצרה. זה קורה בגלל שלקודש אין בית. כשאין בית לקודש אין אפשרות ליצור הרמוניה. גם חברה אין לקודש. החברה, כמעט תמיד, תמשוך לכיוון שלילי. אם אתה זורם עם כולם ונהיה חלק מתרבות הכלל - אתה כמעט תמיד מתדרדר. כדי לעלות ולהתקדם אתה חייב לבדל את עצמך. זה נורא, כי באופן טבעי החברה הייתה צריכה למשוך אל הקודש. כרגע לא פשוט בכלל ליצור מהלך ציבורי חיובי. כששני הקצרים האלה יתוקנו - אז נזכה לנבואה. נביא הוא דמות שיש בה הרמוניה של כל כוחות החיים וכן הוא יודע ליצור זרמים חיוביים כלל ישראליים. זו בעיה קיומית ממשית על עמ"י. לכן כל פעם שאנחנו מתפללים על בית המקדש אנחנו משתמשים בביטוי "מהרה". זה דחוף וקריטי. גם הקודש מתאבל בתעשה באב. גם ספר התורה שרוי אתנו באבל. אז מה הפתרון? איך מתקנים? מחפשים דרכים להתקרב לכיוון ומתפללים על זה הרבה, כמו שאנחנו קוראים במגילת איכה - "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" - "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".

מהי עבודת ה' בבין המצרים ותשעה באב?

על מה חרבה הארץ? האחריות שלנו על התורה ומה נעשה בכדי שלא נחזור על טעויות העבר.

לכאורה מגילת איכה מקוננת על העבר ועל דברים רעים שקרו לעמ"י לאורך הגלות והדורות, ובכלל לא רלוונטית אלינו ולדור שלנו. האם אפשר לקרוא את המגילה ולבכות על הצרות של דורנו? האם אפשר לראות איך הפסוקים פונים אלינו ולא רק מדברים על העבר הרחוק? בשיעור הרב מראה איך מגילת איכה רלוונטית מאוד גם לימינו, ועובר פרק פרק ומסביר על איזו צרה או בעיה שיש בדור שלנו הוא מדבר.

שיעורו של הרב מרדכי וולנוב על תענית תשעה באב.

איך בעקבות הנפילה הגדולה התעלינו התעלות עצומה? איזה בניה נוצרה על גבי ההרס? הועבר בישיבת אלון מורה בשנת תשע"ו.

צריך להבין את החיסרון הקשה בכך שאין לנו בית מקדש, אנו כמו חולה שאינו מכיר בחוליו. ואנו צריכים להעמיק ולהבין מדוע דווקא הסיפורים הללו נבחרו לאגדות החורבן שלנו - הרי הם לא כל כך רעים, וישנם סיפורים יותר עצובים. ישנם 2 תשובות לשאלה הזאת...

עניין המקדש הוא הבנה שאנחנו אריות, יש לנו פניות מאויבים, בלי פחד ובנחת, ויש אנרגיות להתעסק בעבודת ה', מנצלים את כל הכוחות הנפש לעיקר הן בכלל והן בפרט.

שיעורו של הרב איציק אמיתי, לקראת תשעה באב- זיכרונות, תובנות ואמונה גדולה מגוש קטיף תובב"א. הרב שימש כמנהל ת"ת עצמונה בגוש קטיף.

יש שני דינים סביב המקדש: אבילות על המקדש ודרישת המקדש. מה הגדר של כל אחד מהם? האם המקור לדינים אלו הוא מדאורייתא, מדברי קבלה או שהם בכלל מנהג? בנוסף, מה יוצא מהגמרא על דינים אלו? "ירושלים לא תיבנה עד שיכספו לה בניה תכלית הכוסף".

לצערנו, בגלל שנולדנו למציאות החסרה הזאת, לפעמים אנו לא חשים בחוסר העצום שאנו חיים בתוכו - עולם ללא בית המקדש. ע"י התבוננות על מעשים וכלים שונים שבמקדש ניחשף לעולם עשיר ומרומם שנותן לנו שיעור גם לימינו אנו. איך גם אנחנו נזכה להיות שותפים בבניין המקדש השלישי? מה אנו יכולים ללמוד מתכונתו הכלל-ישראלית של הכהן הגדול?

ארץ ישראל-עם ישראל-תורת ישראל - לנו קשה להכיל מורכבויות ולהיות הכל מהכל. צד חזק באישיות בד"כ יבוא על חשבון צד אחר. ככה גם ביחסים חברתיים - אנחנו מרגישים שכשלחבר שלנו טוב - זה בא על חשבוננו. לעומת זאת בית המקדש הוא הבית של הקודש, שמבין שלכל תחום יש את המקום שלו והוא נותן לכל אחד ולכל סגנון לבוא לידי ביטוי ולהתפתח בשלמות. כך גם אהבת חינם. היא נותנת מקום לכל אחד להביא את הייחודיות שלו לידי ביטוי ומאפשרת לנו להבין שהטוב של השני הוא לא על חשבוני ולכן אני שמח בו, וזה התיקון לחורבן בית המקדש.

פתחנו בחשיבות הגדולה להרגיש את קושי החורבן. חיבור לקושי החורבן מעיד על הקשר שלנו עם הבורא. בדורות אחרונים הלך והיטשטש הרגש וכמעט ואין אנו מרגישים שום קושי בימים אלו של בין המצרים. כדי לעורר את הרגש עלינו לרצות לחיות חיים של קדושה וטהרה, השאיפה להתעלות היא זו שתחבר אותנו לנקודה של בית המקדש את האבלות על החורבן עלינו למקד לא על העבר אלא על העתיד. ההסתכלות על העבר ושקיעה בו לא רק שלא מועילה מאומה אלא מזיקה הרבה מאד. לא רק בתחום בית המקדש אלא בכל תחומי החיים. ההבטה אל העבר טובה רק כאשר אנו עושים זאת כדי להסיק מסקנות לעתיד.