מבית המדרש

המדרש אומר: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו-זה יוסף, ולא פנה אל רהבים – ע"י שאמר לשר המשקים זכרתי והזכרתי נתווסף לו שתי שנים", איך מתיישבת הסתירה שלכאורה עולה ממדרש זה? למה יוסף מבחינתנו הוא סמל לביטחון מוחלט ברבש"ע? כיצד המפרשים מסבירים את עומק מעשה יוסף מול שר המשקים? מהן דרכי ההשתדלות הראויות?

שמונה פעמים יעקב מכנה את עשיו "אדוני" בפרשתנו. שבע פעמים הוא משתחווה לו. האם זה היחס הרצוי? השאלה נשאלת במיוחד כאשר יעקב ועשיו מייצגים פה את כל עמ"י מול אדום ועמלק! איך אמירות אלו השפיעו לדורות? מצד שני יש מדרשים שדורשים את מעשי יעקב לשבח ואומרים שזו הדרך... מה זה אומר לנו? איך אנחנו צריכים להתנהל? איך משלבים את שתי הדרכים?

יעקב מתעקש על רחל ומפרש - "ברחל בתך הקטנה". לעומתו, לבן רוצה "לעקור את הכל" דרך החלפת רחל בלאה. למה זה נחשב כבקשה לעקור? למה יש בזה כ"כ סכנה לבית יעקב? מה רמאות זו השפיעה על עמ"י לאורך כל ההיסטוריה? ואיך דבר זה רמוז בפרשת העריות? ולסיום, מה תפקידנו לתיקון פגם זה?

גדלותו בלימוד, עבודתו להפיכת צבא הגנה לישראל לחלק שקשור לכל צבאות האומה בעבר, עיסוק בשאלות טכנולוגיות חדשניות. עמידתו האיתנה, הפיכת הצבא לקדוש בפרק ובכלל, פעולתו לשחרור עגונות, עיסוק בתחומי הלכה שונים נשאל בשאלות מדיניות.

"ויקם שדה עפרון"- השדה עובר תקומה. הארץ מתעלה. הארץ היא פונקציה שאנו לפעמים שוכחים בחיי היום יום... לארץ יש שמחה- "שמחה לארצך", ששון- "שוש תשיש ותגל עקרה". מה זה אומר שיש לה רצון וחיים? מה הביטוי העמוק לכך לכל אורך ההיסטוריה? ואיך זה שייך לימינו?

מי היה יואל משה סולומון? למה קראו לפתח תקווה בשמה?

אנו מתחילים לשאול על הגשם רק שבועיים לאחר שמתחילים להזכיר גבורות גשמים. הסיבה לכך היא שלא ירד גשם על השבים לבתיהם מהמקדש. אם כך - למה אנו לא מפסיקים לשאול גשמים שבועיים לפני פסח? הרי אז עולי הרגל כבר יוצאים מבתיהם לבית המקדש! הרב מביא הרבה טעמים שהוא שמע מגדולי ישראל בדורנו. מתוך כך מתבררת מעלת הגשם ומעלת הרגל. בסוף השיעור הרב נותן עצה משמעותית לכולם.

למה ה' צריך לשוב הרי רק עמ"י גלה? האם ה' גולה איתנו? זה דבר טוב או רע?

ע"פ גרסאות שונות מסופר שעם ישראל בהר עיבל "אכלו וברכו" מה העניין לברך? איפה אנחנו פוגשים את העיקרון הזה במשך ההיסטוריה? ואיך זה שייך לימינו?

מה עושים בחודש אלול? מתי אנחנו מבקרים אותנו? ומה אנחנו עושים עם זה?

מה זה פוסק הדור? ומה צריך להיות פוסק הדור?

ארץ ישראל-עם ישראל-תורת ישראל - לנו קשה להכיל מורכבויות ולהיות הכל מהכל. צד חזק באישיות בד"כ יבוא על חשבון צד אחר. ככה גם ביחסים חברתיים - אנחנו מרגישים שכלחבר שלנו טוב - זה בא על חשבוננו. לעומת זאת בית המקדש הוא הבית של הקודש, שמבין שלכל תחום יש את המקום שלו והוא נותן לכל אחד ולכל סגנון לבוא לידי ביטוי ולהתפתח בשלמות. כך גם אהבת חינם. היא נותנת מקום לכל אחד להביא את הייחודיות שלו לידי ביטוי ומאפשרת לנו להבין שהטוב של השני הוא לא על חשבוני ולכן אני שמח בו, וזה התיקון לחורבן בית המקדש.

לצערנו, בגלל שנולדנו למציאות החסרה הזאת, לפעמים אנו לא חשים בחוסר העצום שאנו חיים בתוכו - עולם ללא בית המקדש. ע"י התבוננות על מעשים וכלים שונים שבמקדש ניחשף לעולם עשיר ומרומם שנותן לנו שיעור גם לימינו אנו. איך גם אנחנו נזכה להיות שותפים בבניין המקדש השלישי? מה אנו יכולים ללמוד מתכונתו הכלל-ישראלית של הכהן הגדול?

בפרשיית הנדרים אנו נחשפים לכח העצום שיש בדיבור, למה זה כך? מה טמון באותו הכח? בנוסף מה הקשר בין לשון הרע לחוסר תוכחה? לסיום - מה מעלת האותיות?

לא נראה שיש עוד תחום בתורה שמשנה כ"כ את האדם כמו שמירת הלשון... אם זה כך, למה התורה חושפת את שמם של החוטאים? זמרי, דתן, אבירם... מה זה מלמד אותנו? בירור זה צריך להיעשות גם סביב עוד חטאים בתורה- חטא נדב ואביהוא, חטא משה ואהרון, חטא ער ואונן.

עמ"י לא מתכנן ללכת להילחם בבלק ובעמו. מה גורם לבלק בכל זאת להילחם על כך שלא יכנסו לארץ? מה החשש שלו? ואיך זה מתאים למציאות של ימינו? על חיי חומר קדושים, ערבות הדדית ואחדות.

לאורך חיינו אנו נפגשים בהתלבטות האם להתבדל או לא. האם זה עלול לפגוע בקיים? ומה אם ההישארות במצב הקיים תפגע בי? בית ספר או תלמוד תורה? איזו תנועת נוער לבחור? האם צריך ועדות קליטה וכו'. איך מזהים האם ההתבדלות היא מבורכת או לא? מהי נקודת המבחן?

אנו רואים שהאבות צוו לקיים מצוות מסוימות. ונשאלת השאלה - הרי ראינו שהתורה נותנת רק לאומה ולא ליחידים?! מסביר המהר"ל שלכל אחד מהאבות ישנה תכונה מסוימת שעל פיה הם צוו המצווה מסוימת. תפארת ישראל - פרק י"ט - כ'.