מבית המדרש

מה ייחודיותה של השפה העברית? למה כ"כ חשוב שעמ"י ידבר בשפה כזאת? בנוסף, למה הריחוק הרוחני יוצר בהכרח ניכור ושנאה לשפה? אורות ישראל, פרק ז, פסקאות יא-יב

התרבות הישראלית מבוססת בעיקר על הקשבה לאפיינו העצמי. בנוסף אפשר לקבל בתוספת מהתרבות הכללית. אורות ישראל, פרק ז פסקאות ט-י.

החינוך הישראלי הוא חינוך לאהבת ה', ועושים זאת ע"י לימוד תורה - "תלמוד גדול שמביא לידי מעשה". לימוד התורה צריך להיות מתוך אמון גדול שאור ה' גנוז בה, וע"י כך יגיע לידי קיום המצוות מאהבה! אורות ישראל, פרק ז, פסקאות ז-ח.

התיקון של כנסת ישראל חייב להיות בשני התחומים, גם בתחום הכמותי-טכני שתהיה לנו את היכולת לקיים את כל המצוות וגם בתחום האיכותי-נשמתי, שתהיה לנו שייכות פנימית, הארה ורוממות בקיום המצוות, הצפייה לישועה היא לשלמות שלהם יחד. אורות ישראל, פרק ז פסקה ו.

הנשמה הישראלית דורשת להתרחב ולהופיע את מלוא אורה ע"י התורה והמצוות, החיבור של הרעיון למעשה.

התפילה היא למלכות ה', לגילוי האלוקות בעולם, בלבבות, ברגשות. ומתוך כך לעולם המעשה. אי אפשר להישאר במחשבה ללא גילוי, בתורה ללא מעשה. צריך להתקדם תמיד לשלמות להתגלות.

ישראל צריכים אמונה גדולה בסגולתם ומתוך כך לדרוש מעצמם גדלות אינסופית. גאווה כזו היא גאוות קודש כי היא מובילה לענווה, להופעת הסגולה. אורות ישראל פרק ו' פסקה ח'.

כאשר הנשמה היא המקיימת את המדינה, זו מדינה שבאה לשרת את הנשמה ולא את הגוף והכלכלה. מדינת ישראל זו מדינה שהנשמה דחפה להקמתה משום שנשמת ישראל חיפשה "כסא" - מקום שבו היא תוכל לשכון ולהופיע את אורה, אור ה'. אורות ישראל, פרק ו' פסקה ז'.

במעבר בין משיח בן יוסף למשיח בן דוד, עיקר הגאווה הלאומית יהיה בתורה, בקריאת שם ה', בגילוי שמו בעולם. אורות ישראל, פרק ו' פסקה ו'.

כאשר הרוח בשירות הלאום אז יש טומאה. וכדי שישראל יתנתקו מכך היה עליהם להיות בגלות בלא עיסוק בלאומיות. וגם כאשר חזרה הרוח הלאומית לפעום בישראל, היא הגיעה מתוך תשוקה לארץ ישראל, לארץ הקודש וזהו סימן ללאומיות טהורה.

אורות ישראל - פרק ו' - פסקה ד'

הלאומיות של האומות נובעת מרצון להתקיים, ואילו הלאומיות הישראלית יסודה הוא הצימאון לא-ל חי. החיים הלאומיים הישראלים מתוחזקים בידי קיום התורה. אורות ישראל - פרק ו' - פסקאות ב'-ג'

אורות ישראל - פרק ו' - פסקה א'

כנסת ישראל הולכת לכיוון של שחרור רוחני מהשעבודים של אומות העולם. השעבוד הגדול הוא התלות בגאווה ובכבוד. וישראל תרים את דגל הענווה והידיעה שהכל הוא מעשי ה' בלבד ובו תלוי העולם כולו. ​ אורות ישראל - פרק ה' - פסקה ט"ז

אורות ישראל - פרק ה' - פסקאות י"ד-ט"ו

אורות ישראל - פרק ה' - פסקה י"ב

אורות ישראל - פרק ה' - פסקה י"א.