ידידיה רזיאל, בן 31 מכרם שלום, נהרג בבוקר שבת כשקפץ עם חברי כיתת הכוננות ביישוב כדי להגן על משפחתו וחבריו. במותו הציל חיים של משפחה שלמה, ובזכות הלחימה העיקשת שלו ושל חברי כיתת הכוננות הצליחה כרם שלום להחזיק מעמד עד להגעת הצבא בשעות הצהריים. אתמול הובא רזיאל ז"ל למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
"ב־6:30 התחיל מטח מטורף שלא שמענו כמוהו", סיפרה רעייתו שירה. "בשלב מסוים התחלנו לשמוע יריות. ידידיה הוציא את הנשק, יצא מייד מהבית - ואז שמענו קרב יריות של ממש קרוב לבית. כשהסתיים הקרב הוא הגיע לחלון של הממ"ד וצעק לי שהוא בסדר".
לאחר זמן קצר ידידיה התקשר למשפחתו ודיווח שהוא וחבריו חיסלו שישה מחבלים. בהמשך התקשר שוב, שוחח קצרות עם שלושת ילדיו וביקש מאביו שיוציא את האקדח מהכספת. "מאז לא שמעתי ממנו יותר", סיפרה שירה. "אני יודעת שהוא חדור משימה, ולא מתכתב תוך כדי קרב, אז הנחתי שהוא יספר לי אחר כך. דאגתי לו, אבל לא חשבתי שמשהו קרה".
ב־10 בבוקר לערך שמעו ידידיה וחברו לכיתת הכוננות, עמיחי ויצן, יריות מכיוון בית ביישוב. השניים התכוונו לאגף את הבית כדי לנטרל את המחבלים - ואז שמעו פיצוץ רימון שהמחבלים זרקו לתוך הבית. אבי המשפחה נפצע באורח אנוש מהרימון, והמחבלים התכוננו להיכנס פנימה ולהתחיל בטבח של האישה וששת הילדים.
"בשלב זה המחבלים קלטו את ידידיה ועמיחי, עזבו את בית המשפחה, ירו לעברם והרגו אותם. תוך שניות חברים נוספים בכיתת הכוננות ראו את המחבלים היורים והצליחו לחסל אותם. במותם ידידיה ועמיחי הצילו משפחה שלמה", סיפרה שירה.
כיתת הכוננות של כרם שלום המשיכה לנהל לחימה עיקשת עד הגעת כוחות הצבא, ומנעה מעשרות מחבלים שעמדו בשערי הקיבוץ מלהיכנס פנימה ולשחוט את תושביו כפי שנעשה ביישובים אחרים.
"רק במוצאי החג, בסביבות 19:30, הגיעו בעלי תפקידים מהקיבוץ והודיעו לנו מה קרה", המשיכה שירה לספר. "רצינו לצאת משם, אבל לא יכולנו בגלל הירי. חילצו אותנו מהבית רק למחרת. החברים סיפרו איך ידידיה הוביל את הכוח, איך קפץ בלי לחשוב פעמיים. הוא היה מפקד בלתי רגיל, שלא שש אלי קרב. הוא היה איש משפחה עם סדרי עדיפות ברורים. עם חוש הומור, חד ושנון, עם עיניים טובות. תמיד עשה את מה שהוא עושה הכי טוב שאפשר".
ידידיה ז"ל השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים - בני 7, 5 ושנתיים, הורים וחמישה אחים. יהי זכרו ברוך.
ת.נ.צ.ב.ה.
