מבית המדרש

תהליך תיקון המידות יכול לבוא בשלושה דרכים: הרגל בקיום המצוות, כור היתוך לעולם הנפש או פנייה ישירה אל השכל. היום, צריך להסביר לאדם המשכיל מדוע באופן לוגי הכעס מזיק לו ומה אפשר לעשות כדי לצאת ממנו. הדרכת היהדות: יצירת אלטרנטיבות!

האדם מקבל כל מיני ציונים ופידבקים מהסביבה וזה צעד חיובי כדי שהאדם יתקדם. כשהאדם מתחיל להפוךך את הציונים לאמירה כוללת ולדמיון שהוא מיוחד זוהי גאווה. הדמיון הזה מסוכן מאוד וגורם לאדם לזלזל בדברים שנראים לו קטנים למדרגתו ומתוך כך הוא מגיע גם לזלזל בתורה ובמצוות.

טעות נפוצה היא לחשוב שהערך של אדם והכבוד שלו נמדדים לפי מה שהחברה מעריכה ומכבדת. זו טעות, כי לפעמים החברה מעריכה ומחשיבה דברים חסרי ערך לחלוטין. הכבוד האמיתי נמדד על פי המעשים וההתנהגות שלנו ביחס לתורה, למצוות ולרבש"ע. האם אנחנו עושים דברים בעלי ערך אמיתי? האם הקב"ה, מלך הכבוד, מעריך את מה שאנחנו עושים?

אחת הנטיות החשובות בנפש האדם היא הרצון למצוא סדר, חוקיות והתאמה. אם נפגשים בסדרים חיצוניים והמטרה היא לנצל את הנוחות שנוצרה מהסדר על מנת להתרחב לסדרים יותר גדולים ועמוקים, הסדר הוא מבורך וחשוב. הטעות של תרבות אדום היא ההתעסקות רק בסדר החיצוני בלי להיכנס לסדרים הפנימיים - במחשבות, ברגשות ובנפש.

הקנאה אינה רעה מיסודה. הקנאה הכרחית להתקדמות העולם משום שכך כל אחד יכול ללמוד מהשני. בצורה כזו, הקנאה עוזרת לנו לקנות. לעומת זאת, כשאדם מקנא והוא רק רוצה שלאחר לא יהיה, זו קנאה מקולקלת. אם האדם יבין שיש לו כישרונות מיוחדים והם השליחות שלו בעולם, לא תהיה לו סיבה לקנא.

ברור לכולם שהחכמה היא דבר מוסתר ואילו הנגלה הוא שולי. זה נכון לגבי הטבע, האדם ואפילו התורה. לכן, אדם שנותן מקום אמיתי לנגלה ולשטחיות הוא טיפש. זה נקרא חוסר צניעות ויותר מכך כשיש חוסר בצניעות גם כל המוסר מתעות משום שלא נותנים חשיבות לערכים החשובים לכן הצניעות היא שורש להכל.

במבט פשוט גבורה שייכת בהתמודדות. אבל זה לא הגיוני שהרי ה' הוא מקור הגבורה ואין לו התמודדות. לכן, צריך לומר שמידת הגבורה היא היכולת לקחת את הגודל ולפרק אותו לחתיכות קטנות. זה נכון גם בחלומות גדולים שאותם אנחנו צריכים לפרק לשלב אחרי שלב וגם בהתמודדות מול משברים.

במערכות יחסים רגילות בעולם יש 2 סגנונות - דין ונדיבות. הדין הוא הצבת גבולות ברורים מה שלי ומה של. הנדיבות היא ההחלטה לתת משלי למענך לא בחסד כי אתה נזקק, אלא מרצון לייצר משפחתיות ואחווה בלי חשבונות. התנהלות כזאת מזרימה בעולם שמחה, אווירה טובה וניקוי כעסים.

במבט שטחי אין בעצלות דבר לא מוסרי. מתוך מבט מעמיק מתגלה שהיא צופנת בתוכה עולם לא מוסרי שמביא להמון נזקים. העצלות יוצרת עמדה נפשית מקולקלת וגם גורמת לשכל להמציא תירוצים עקומים. בנוסף היא גם מביאה את האדם לגאווה - אין מה להזדרז כי אני כבר מושלם.

ה' נתן לנו חוש ביקורת והא טוב מאו כיוון שהוא עוזר לנו למצוא את הבעיות בעולם ולתקן אותם. אלא שטמונה בו סכנה שהאדם יהפוך להיות 'ביקורתי', יסתכל בעין רעה ויחשוב שהכל סביבו רע. בשביל זה ה' נתן לנו את השבת. יום שבו לא עוסקים בביקורת ומלאכה ונזכרים שהעולם בכללו הוא טוב.

השכל והרגש מחזקים אחד את השני וכל אחד נובע ממקום אחר. נקודת המוצא של השכל הוא להיות אוביקטיבי כדי שהוא יוכל לבחון את הדברים כמה שיותר טוב. לעומת זאת, נקודת המוצא הטבעית של הרגש היא הקרבה, האהבה וממנה נובעות המידות כולן. האהבה הכי גבוהה נוצרת ע"י נתינת חיים אהבת התורה - נתינת החיים מביאה לאהבת הבריות.

ה' ברא לנו לב כדי שניקח ונפנים דברים טובים ואמיתיים. הרבה אנשים מפחדים מזה מאוד משום שלקחת ללב זה מחייב, זה יכול לייסר. לכן, הרבה אנשים מנסים לייצר לעצמם אדישות כדי שהם לא יצטרכו לקחת ללב. מכיוון שהנפש רוצה להרגיש ולהתרגש, הם ממלאים אותה ברגשות של חוויות ריקות - תיאטרון, צפייה בספורט וכדו'.

הנקמה בוערת באדם ונובעת מנטיית הצדק הטבועה בנו. כיוון שהנקמה היא צדק, לאדם הפרטי המונע מרגשותיו אין יכולת לשפוט נכון את המציאות ולכן אסרה עליו התורה את הנקמה. האם הנקמה היא רק מידה אלוקית או שיש לה שייכות גם לנו כבני האדם? האם אנחנו צריכים לשאוף שהקב"ה ינקום את נקמתו?

לשכל יש תפקיד חשוב בחיים לחקור ולבדוק בצורה אובייקטיבית. הבעיה היא שהשכל יכול להרוס את החיים, לא לאפשר לחיות באמת שום דבר. לכן החיים חייבים להתחיל מהתמימות, מנקודה שאליה לא נותנים לשכל להיכנס.

השמחה עוזרת לנו להרגיש שייכות ולהגיע לקשרים וגם להפך יצירת קשרים עוזרת לנו לשמוח. ה' לפעמים מנער את העולם סביבנו כדי להזכיר לנו שהדבר היחיד הנצחי שאפשר לשמוח איתו הוא הקשר עם הקב"ה. כל שאר הדברים בעולם זו שמחה טיפשית בדבר שיכול ללכת.

מגילת אסתר מלאה במרדף הזוי של המן ואחשוורוש אחרי הכבוד. אבל לשניהם אשליית הכבוד מתנפצת והם מתרסקים. אנו יכולים לקבל כבוד רק מהקב"ה ממלך הכבוד. בפורים אנו מקבלים חיסון נגד הכבוד החיצוני ומתפללים על אלו שאיבדו את כבודם.

סקרנות יכולה להיות מידה מאוד מסוכנת - היא יכולה להביא את האדם להציץ לכל תחום בלי לשקוע ולהיבנות באמת. אדם צריך לא לפחד לעשות תהליכים ארוכים ועמוקים שיבונו אותו באמת.

שליטה היא היכולת לא להיות צפויים מראש, מכורים. בשביל שלבור את ההתמכרות, אנו חייבים להיות מפתיעים, להפתיע את עצמנו במקומות של התמכרות. זה ממלא שמחה ותנופה גדולה שמאפשרת לנצח גם בתחומים שנראים לכאורה לא קשורים.