מבית המדרש

כל הגדרה באלוקות מביאה לכפירה. הטעויות בהבנת האלוקות וצמצומו, מביאות לכל הבעיות באנושות. צדיק באמונתו יחיה-היא הדרך לאמונה! הדרך להגיע לאלוקים.

הכפירה היא שואלת "מה" לגבי האלוקות, היא מחפשת את המהות וההגדרה. דבר זה גורם לה לשממון רוחני כי אי אפשר לתפוס ולהשיג את אלוקים. לעומת זאת לאמונה אין גבולות, אמונה בשלמות אין סוף שלמעלה מכל ההגדרות והשאלות. שאלת האמונה היא שאלת ה"איך", איך אלוקים קשור אלי ומשפיע עלי. כלומר האמונה אינה מתעסקת באלוקים אלא באדם וביחס שלו אל אלוקים. כמו כן הערכים האלוקיים אינם המלך בעצמו אלא רק איברי ולבושי המלך, שגם מי שנוגע בהם מרים יד בנפשו.

כאשר אדם מצייר את אלוקים בצורה שקרית, זה מביאו בהכרח לייאוש וקוצר רוח. אלוקים כזה הוא רק מכניע את האדם. אבל אם אדם מאמין באלוקים חיים ובגדלותו וטובו, זה מביאו לידי רוחב דעת ושמחה.

בעקבות מחשבה רבה על מהות אלוקות צריך ליצור מטוטלת לצד השני שתרוקן את האדם מתפיסה כלשהיא באלוקים ועל גבי זה צריך לבנות את האמונה השלמה. אמנם ודאי שהכפירה אינה טובה מהאמונה הנמוכה אלא שהכפירה היא צורך המציאות ואשרי מי שזוכה שהכפירה לא נוגעת בו.

כאשר מסתכלים בעומק על תהליך הכפירה, מוצאים שהכפירה היא תנועה של תשובה והתקדמות. במהלך השיעור הרב מרחיב לדבר על מעלת התשובה, ועל החשיבות של היציבות בחיים.

כמו שדיברנו בשיעורים הקודם תפקיד הכפירה היא להוציא את העולם מתפיסה קטנה לתפיסה גדולה יותר. תפקיד הכפירה בדור האחרון הוא להוביל אותנו לתפיסה שלמה שמיישבת בין העבודה זרה לכפירה. העבודה זרה אומרת שאלוקים נמצא בינינו ואילו הכפירה אומרת שאלוקים לא נמצא כלל. אנחנו אומרים שהוא רחוק ולמעלה מכל המציאות אבל מצד שני "לית אתר פנוי מיניה" כי הוא משפיע את כל המציאות. כלומר בצורה מהותית הוא לא נמצא במציאות אבל אבל על פי הדעה והשכל אפשר לראות את פעולתיו במציאות.

הכפירה מייצרת זעזוע, פחד. הסתכלות מעמיקה מתוך עולם הנסתר מראה שכל הכפירה באה לתת מקום לתורה עליונה ועמוקה הנעלית למעלה מכל הגדרה. אך גם אז, חשוב לא לעזוב גם את תורת הנגלה.