מבית המדרש

מוסר הקודש- סוגיית המוסר. הרב קוק מסביר בפסקה א' את הכרחיות המוסר הטבעי ואיך מפתחים אותו למוסר העליון- אלוקי. המוסר הטבעי אינו המוסר האנושי.

מתי יראת שמים היא דבר חיובי וטוב ומתי היא מצמצמת את האלוקות? המבט הנכון משפיע על התפיסה של כל מרחבי החיים.

יראת ה' היא ההבנה שישנו אור אינסופי, ולעולם ישנה תנועה של התקדמות ובירור. החיבור בין הסוף לאינסוף מייצר לעולם התקדמות. הקשר לחנוכה, החיבור בין חכמת החול לקודש.

יש 2 תנועות מוסר שהאדם חייב לעבוד על שתיהן ביחד ובמחובר- המוסר הפנימי והטבעי לאדם שנובע מהנשמה הטהורה שבתוכנו, והמוסר הכללי, ההבנה שהעולם הוא כולו אלקי והרמוני, וממילא הוא צריך להתנהל במוסריות. ממילא, המוסר של הכפירה שכופרת בכך שהעולם הוא אחדותי, זהו מוסר מעוות ועקום.

כפי שראינו היראה היא תחושת הפער. הרגשת הפער יכולה להביא למקום מאד חיובי של מחשבה יצירתית איך לצמצם את הפער, אך בצורה לא נכונה היא עלולה להביא את האדם לשתוק, לפחד מלחשוב או אפילו לפעול בכלל.

בהמשך לפסקה הקודמת, הרב מזהיר מפני הסכנות המצויות ביראת שמים. יראת שמים היא דבר נפלא שמעצים את המבט ונותן אופק לחיים, אבל יש להזהר שהוא לא יפתח בנו מבט בקורתי ויסתור את הרגישות הטבעית האנושית.

הרב מלמד אותנו כאשר ישנם סתירות בין המוסר הטבעי של האדם למוסר האלוקי והצווי של התורה, צריך אמנם לקיים את המוסר האלוקי אך לא לכבות את המוסר הטבעי. רק ע"י ברור הסתירה שקיימת באמת, כך תגדל ותתרומם אפילו ההבנה במוסר האלוקי ואף נמצא את המקום למוסר הטבעי, אך לא בדריסתו.

איזה סכנות יש ביראת שמיים? חזרה על פסקאות ט'-יא' ושלושת הסכנות שלהם, והסכנה הרביעית בפסקה יב' ופסקה יג'- שיראת שמיים מוכרחת היא להוסיף אומץ כח בכלל ולהוציא אל הפועל את הכוחות בנפש.

הרב מתמודד כנגד הטענה שהמוסר עוצר וחוסם את האדם מלבטא את עצמו בכל כוחותיו והטבעיות שבו, והרב אומר שעצם הזעקה הזאת עוזרת בדור המבולבל שלנו, שהמוסר צריך באמת לפגוע ולהסיר את המכשולים והסיגים שנמצאים בנפש האדם ולא גורמים לו באמת לבטא את ה'אדמיות' שלו. הזעקה הזאת משכללת את המוסר רק כנגד הסיגים ולא שיפגע גם בכוחות הטובים של האדם.

כל חברה מתוקנת צריכה מערכת חוקים. הבעיה במערכת כזו היא שהיא לפעמים עלולה לצמצמם את היחידים החיים בה. מה היחס בין היחידים לכלל? האם היחידים יכולים ליצור לעצמם מערכת חוקים משלהם ולעזוב את הכלל?

יש רצון בכל הבריאה כולה המתנקז ומצטרף לרצון האדם, והם המורמים לבחירת האדם, ובחירת האדם ממילא משפיעה בחזרה על כל הבריאה. הבחירה האמיתית אינה היכולת לבחור ברע ולמרות זאת לבחור בטוב, אלא היכולת לבחור בין טוב לטוב.

להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/6dCImPolACAkn06cgmqXOV העצמיות (כשהיא מוכוונת נכון) היא השלב השני והפנימי של הגאולה. הקב"ה הטביע בכל אדם חלק אלו-ה ממעל, גילוי מיוחד, "עצמיות"; וכן "תאווה" שדוחפת אותו להוציא את עצמיות זו לפועל. אין לעולם החול "עצמיות" ו"תאווה" אלא רק לעולם הקודש. כי העולם ללא אלוקיות הוא נטול חירות, וממילא נטול "עצמיות". וכל ה"תאווה", הרצון לחיות, היא רק כדי להוציא את העצמיות האלוקית הזו לפועל.