היינו כחולמים - על גאולה בהילוך מהיר
בכל יום שיבוא?
לפני כמה שנים שמעתי ויכוח סוער בין שני אנשים, האחד טען בתוקף שהמשיח יכול לבוא כבר היום – "היום אם בקולו תשמעו", הביא ראיה לדבריו. והשני השיב לו שהגאולה שלנו היא בדרך הטבע 'קמעא קמעא', ולכן אין סיכוי שהמשיח יבוא כבר היום! אז מי מהם צודק?
לכאורה התשובה ברורה, הרי זה אחד מעיקרי האמונה: 'אחכה לו בכל יום שיבוא' כולנו אומרים ושרים בנוסח המפורסם שמבוסס על 13 עיקרי האמונה של הרמב"ם.
אך כשקוראים את דברי הרמב"ם במקורם רואים שהוא כלל לא מזכיר שעלינו להאמין שהמשיח יבוא כבר היום, אלא אנחנו צריכים "להאמין שיבוא ולא יאחר, אם יתמהמה חכה לו".
זה גם מובן ומתבקש, שהרי המשיח הוא מלך ישראל – דהיינו, המנהיג הפוליטי הממשי של עם ישראל, וכיצד תשתנה כל המערכת השלטונית ויצנח לראש הפירמידה ראש ממשלה חדש כבר היום?? אמנם הקב"ה יכול לעשות הכל, ומי שלא מאמין באפשרות הניסים הוא כופר, אבל האם נדרש מאיתנו לצפות לנס כל יום? אדרבה, חז"ל מדריכים אותנו שאין סומכין על הנס, ולפי גישת הרמב"ם אף מהמשיח עצמו אין ציפייה שיעשה ניסים (הל' מלכים יא). גאולה בדרך הטבע היא הדרגתית ודורשת תהליך שאורך זמן.
כשהקב"ה 'מריץ' את ההיסטוריה
בכל זאת בדור האחרון כולנו חשים שהקב"ה 'מדלג על ההרים', וגם ללא ניסים גלויים ישנן קפיצות דרך מדהימות בתהליך הגאולה.
האם זה ריאלי ששלוש שנים לאחר השמדת מליונים מבני עמנו באופן שיטתי ואכזרי, קמה מדינת ישראל? ובמלחמה שלא רצינו בה, כבשנו תוך 6 ימים שטחים אדירים מארצנו?
בשנים האחרונות נדמה שבכל חודש עוברים על עם ישראל והעולם מאורעות שבעבר לקחו שנים רבות. כביכול הקב"ה שם את ההתקדמות ההיסטורית לקראת הגאולה על הילוך מהיר.
אם לפני עשור היינו חושבים על יחסינו עם מדינות ערב ומעמדנו הבינלאומי, לא היינו מעלים על הדעת התקדמות כה מהירה כפי שאנו רואים כיום. ואם לפני זמן קצר הדיבור על החלת ריבונות על חלקי ארצנו היה נשמע כמו משאלת לב שתתממש אי שם בעתיד, פתאום לפני כמה חודשים קמנו בוקר אחד עם אפשרות מציאותית לעשות זאת בלא צורך בויתורים.
ומה לגבי ה'פלייליסט' של מדינת ישראל? האם לפני שנים ספורות, היינו חושבים שסביר שבתקופה כל כך קצרה, אמנים שהתוכן האמוני בשיריהם בולט לכל, יהפכו להיות הזמרים המצליחים והאהובים ביותר על כל המגזרים במדינה?