פרשת כי תשא - שבירת הלוחות ומלאכת מחשבת
על עניין שבירת הלוחות כותב המשך חכמה: "וזהו ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות הבין טעותן ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות, (וקשה לנו לקבל את הפסוק כפשוטו, כאילו כעס עצום של משה רבנו גורם לו לצעד כ"כ חריף של שבירת הלוחות הקדושות, למרות שהשי"ת לא ציווה אותו על כך) ר"ל כי אין שום קדושה וענין אלקי כלל בלעדי מציאות הבורא ית"ש, (וכל דבר קדוש בעולם הוא רק מהתקשרותו בקדושת הבורא) ואם הביא הלוחות היו כמחלפים עגל בלוח ולא סרו מטעותן, (והיו מייחסים קדושה עצמית ללוחות) אולם כאשר שבר הלוחות ראו איך המה לא הגיעו אל מטרת האמונה בה' ותורתו הטהורה. וזה דברי המדרש (שמות רבה מב-ו) ומכילתא (יתרו יט-ב) שגם על עת עמידת בהר נאמר וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ (תהלים עח, לו) שעדיין לא נחקק בתוכם הציור האמיתי להאמין בנמצא מחוייב המציאות בלתי מושג ובלתי מצויר, ולכך טעו בעגל. ובלוחות הראה להם לעקור מהם כל דמיון כוזב והפליא לעשות משה רבינו בשבירת הלוחות, ולכן נתן לו הקב"ה יישר (שבת פז) שאמר לו הקב"ה פסל לך שני לוחות אבנים כו' וכתבתי על הלוחות כו' אשר שברת. (ואמרו בגמרא יישר כחך ששברת) וזה כי לוחות ושברי לוחות מונחין בארון (בבא בתרא יד:) ולהורות כי הראשונים אשר מעשה אלקים המה כמשמעו הוא בכבודו עשאן (רש"י) המה שבורים, ולוחות שפסל משה המה השלמים, להראות כי אין בנברא קדושה בעצם רק מצד שמירת ישראל התורה כפי רצון הבורא ית"ש הקדוש הנמצא האמיתי הבורא הכל ית"ש וזכרו."
לפי דברי המשך חכמה אפשר לומר שבירת הלוחות זו ההכנה לציווי המשכן. (כדברי רש"י שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ומעשה העגל קדם למשכן) כאשר עמ"י ניגש לבנות משכן גשמי, סכנת ההגשמה של האלוקות גוברת, ושבירת הלוחות גורמת שבעשיית המשכן הגשמי וכליו, לא תיהיה חלילה הגשמה ויחוס קדושה עצמית.
וכך ממשיך המשך חכמה ומסביר את הסיבה שדווקא "בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" נבחר לעשיית הארון:
"ויעש בצלאל את הארון - מה דלא כתיב בכולהו בצלאל?... ויתכן עוד, דאמרו (יומא נד:) כשבאו גוים להיכל מצאו כרובים מעורים זה בזה כו' יעסקו בדברים האלה מיד הזילום, וא"כ חשש השי"ת שמא אחרי שחטאו בעגל שמא כשיעשה אחד את הארון יבוא להרהר איזה מחשבה זרה הנוטה לדרכי הטלמסאות (סוג ע"ז) ועצביהם, לכן בחר בצלאל שאבי אביו נהרג על אשר מיחה בעשיית העגל (סנהדרין ז), א"כ מצד החנוך והטבע שהוא שונא כל הנוטים אחרי ההבל וציור שום דמות ותמונה ובל יבוא לשום מחשבה זרה כלל, ולכן כתב ויעש בצלאל שהוא לבדו עשה את הארון בלי שום סיוע. ובזה יבואר שהשי"ת קודם עשיית העגל אמר ראה קראתי בשם בצלאל כו' ואמלא כו' לעשות בכל מלאכה (לעיל ר"פ לא), וכשאמר משה לישראל (אחרי חטא העגל) כתוב לעשות בכל מלאכת מחשבת (לעיל לה, לג), ולפי שזה היה אחר העגל ואז המלאכה היה צריך להיות טהורה גם בהמחשבה שלא יהרהרו שום ציור גשם ותבנית דמות כלל, וזה מלאכת מחשבת, שהמחשבה תהא טהורה וברורה ונקיה."