שאלה
שלום כבוד הרב ושנה טובה.
אשמח לשמוע את דעת הרב בנושא אשר מלווה אותי.
אנו חלוקים עם אחינו החרדים בכל הנושא של עניין הגאולה בדרך הטבע ולקיחת חלק בתהליך עוד מימי רבותינו חובבי ציון.
אך בנוסף לזאת אנו חלוקים עימם גם בכל הנושא הפדגוגי של "כיצד צריך ללמוד תורה" ואין הרבה מדברים על הפער הנ"ל מעבר להסתגרותם בגמרא והלכה.
הציבור שלנו לומד את שלל מקצועות התורה. מעבר לתורת א"י והגאולה, אנו לומדים תנ"ך לעומק ונבחנים עליו בעיון, ואילו החרדים כלל לא לומדים תנ"ך למעט אלו שמשננים פסוקים ופרשות שבוע של חוק לישראל, אך גם זה נחשב מעט מאוד אל מול הבגרות בתנ"ך המורחבת שאנו עושים.
אנו לומדים על מושגי אמונה דרך הספר אמונה בנועם בגיל מצוות כמו מדוע ישעיהו הנביא מבקש מאיתנו להיות כמו האבות ומדמה כצור מחצבתנו או מדוע הקב"ה לעולם לא יעזבנו ומדוע זה טוב שיש יצר הרע ועוד דברים מדהימים שהרב לונדין והרב טמיר ביארו וליקטו, וכמובן כל הבגרות במחשבת ישראל ומורשת/יהדות וספרות השו"ת שהחרדים לא לומדים.
האם ההזנחה הזו של אחינו החרדים של שלל מקצועות התורה שהן הבסיס לגילוי השם בעולם ועיסוקם רק בגמרא והלכה - אין לה טעם לפגם, ואף חמור מכך - ביזוי התורה וגילוי פנים בתורה?
תשובה
שלום.
התייחסות לזולת נמדדת, לפי מידת ההשפעה שיש לנו עליו, או אם יש לנו תועלת מכך. אין עניין לקטלג, להגדיר וכד', אלא אם יש תועלת, בדומה להלכות לשון הרע.
אנו צריכים לראות את היושר והטוב שיש בדרכנו שלנו. המבט אל דרך הלימוד החרדית צריך לגרום לנו להתחזק בדרכנו. אין לנו עניין לבקר, מפני שאין לנו דרך להשפיע או לשנותם.
נודה לקב"ה ששם חלקנו מיושבי בתי המדרשות הישרים הללו!