שאלה
שלום כבוד הרב.
בישוב בו אני מתגוררת יש ועדה לעזרה. אני עומדת בפני לידה חמישית בעז"ה, ותוהה, האם נכון לבקש או ליהנות מהעזרה המוגשת. לא מדובר בהוצאות כספיות של הועדה, אלא בעיקר בשעות עבודה של נשים. כולן שכנות וידידות, אבל אולי אותה אמא לא מספיקה לבשל לבעלה וילדיה מפני שהטילו עליה לבשל ליולדת. בעלי מעונין בעזרה, אבל זה מפני שהוא חושש לקחת את העול עליו.
כיצד לנהוג?
תשובה
"עולם חסד יבנה". החסד הוא אחד מעמודי התווך עליהם נשען העולם, "חסד לאברהם". אלא שהחסד יש לו שני פנים: האחד, מצד הנותן והשני מצד המקבל. העולם עומד על עושי החסד, אותם המטים שכמם ומוכנים להתגייס למשימות של עזרה לזולת. השאלה שאת מעלה היא, מה נכון לעשות כמקבל חסד. האם להיענות ולאפשר לנותני החסד, שהרי אם אמנע, הם "יפסידו" את המצווה. או להפריד ולומר: לי לא מתאים להיות נתמכת. והם, שיעשו חסד על אחרים, לא עלי.
כאשר למדתי כבחור וכאברך צעיר בישיבת מרכז הרב, היה "מאבק" מתמיד, בינינו, התלמידים, לבין מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל. אנו רצינו בכל מאודנו, לשמש אותו ולעזור לו, והוא מצידו היה עושה את כל הניתן כדי שלא להשתמש בעזרתנו. פעם טענתי בפניו: רבינו, שימוש תלמידי חכמים זה יסוד בתורה, ומדוע הרב מונע בעדנו מלשמשו? הוא לא ענה, רק לחץ בחום את ידי וחייך חיוך רחב. הבנתי את תשובתו: בחייכו הוא אמר לי, תפקידך לנסות ולשמש תלמידי חכמים. תפקידי הוא, לנסות ולהמנע מלהטריח אחרים.
אבל כל זה היה, כאשר עמדו לו כוחותיו. כאשר עברו עוד מספר שנים, הוא קיבל באהבה ובשמחה כל עזרה שלנו.
אם כן, כמו לכל דבר, צריך להציב גבולות:
אנשי העזרה ימשיכו בניסיונותיהם לעזור.
היולדות וכד', יעשו אומדן מצב: אם הם במצב גופני או נפשי, המקשה עליהן מאד את התפקוד, יקבלו בשמחה ובתודה את העזרה המושטת.
אם הם ב"ה התחזקו, ומסוגלות לשאת לבדן בעול הבית והמשפחה, אזי יסרבו בנעימות, ויציעו להפנות את הסיוע למי שיותר זקוק מהן.
כאשר אי אפשר, או קשה לתפקד- מקבלים.
כאשר אין הכרח, ואפשר בלא קושי מיוחד להסתדר לבד- להמנע.
אשרינו שהננו שייכים לעם, שיש בתוכו "מריבות": אלה רוצים לתת, ואלה מסרבים לקבל!