שאלה
שלום כבוד הרב,
אנו נשואים כבר הרבה שנים, וב"ה חיים יפה איש עם רעהו. אולם, יש נושא אחד שסביבו מתנהל ויכוח ביני לבין אשתי: הכנסת אורחים. אני מרגיש טוב מאוד עם אורחים לשבת ומשתדל להזמין, גם כי זה נעים לי וגם כדי שהילדים ילמדו לגמול חסד ולקבל באהבה כל אדם. לאשתי הדבר מפריע, אני אומר לה שהנני מוכן להיות שותף מלא בעבודה סביב זה, בישול, ניקיון וכד', וכך גם אני נוהג למעשה. אבל היא טוענת ששבת היא זמן משפחתי יותר.
האם להמשיך ללחוץ, דבר הגורם למתח, או לחדול?
תשובה
שלום,
הכנסת אורחים היא אכן חלק מהמצווה הכללית של גמילות חסדים. ואנו כולנו בזה בניו של אברהם אבינו שהוא המקור עבורנו ללמוד ממנו חסד מהו, כידוע שמידתו של אברהם היא החסד. אולם, שתי הערות בדבר.
הראשונה, שבימינו, מה שמקובל לקרוא לו "הכנסת אורחים", ברוב המקרים אינו אותו חסד עליו דיברה תורה. בדורות קודמים היו יהודים נודדים ועוברים ממקום למקום, אם מחמת גירוש ע"י הגויים או בגלל מצוקות כלכליות וכד'. כאשר מגיעה משפחה למקום בו אין לה בית ואין לה פרנסה, שם מצווים אנו בהכנסת אורחים, כמצווה של חסד.
ידועים סיפורים על משפחות שהיו מתגוררות בבית קטן וצפוף, ולמרות זאת, כאשר הגיעו פליטים, היו מכניסות אותם לתוך הבית, מחלקות עימהם את הפת ואת המצעים, ובלבד שלא יהיו מושלכים בחוץ. כיום, הכנסת אורחים, בדרך כלל היא עניין חברתי של התקרבות בין משפחות, העמקת ההיכרות ויצירת יחסים טובים יותר. גם הדבר המקובל, להזמין חיילים לסעודת שבת, יש בכך הוספת אהבה ואחווה בינינו, אולם אי אפשר לראות בכך גמילות חסד, שהרי צה"ל דואג למחסורם.
כמובן, שיש לראות בהזמנת אורחים כיום, ערך גדול וחשוב, אך אין זו "הכנסת אורחים" כבעבר. אמנם, לפני כשלוש שנים, בגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון חווינו גם אנו את מצוות הכנסת אורחים כפשוטה, אך בעז"ה, אירוע כזה לא יחזור עוד לעולם. זו ההערה הראשונה.
כאשר מדובר בעניין משפחתי שבין בעל לאשתו, יש לציין דבר נוסף: גמילות חסד צריכה להיעשות באהבה, ללא מתח וכעסים איש על רעהו. אם הכנסת אורחים גורמת למתח, הרי שגמילות החסד הראשונה היא, להתחשב ברצונה של אשתך, ולגמול עמה את החסד, בכך שלא תלחץ עליה להזמין אורחים.
כמובן, שיש מקום לשיחות הבהרה, לימוד וניסיון להביא את הבית כולו למקום אחר, בו כולם ירגישו את השמחה שבאירוח. אולם, כל זמן שאין הסכמה על כך, אין הצדקה ללחץ על אשתך, כדי שתשנה הרגשה. ודאי שבשיחה אפשר להגיע לסיכום כללי, שמן הסתם גם אשתך תסכים לו, על אירוח פעם בחודש או פעם בחודשיים וכד'. מעבר לזה, להשאיר לזמן לעשות את שלו.
בנוסף, לכל משפחה או ציבור יש גם זמנים מיוחדים, בהם ברור להם שהם פותחים את ביתם לאורחים. למשל, בשבת הנוכחית, שבת לך לך, כבר כמה שנים מגיעים לאלון מורה רבים, רבים, בודדים ומשפחות, ההולכות בדרכו של אברהם אבינו, ויעבור אברם בארץ, עד מקום שכם עד אלון מורה. וגם תושבי אלון מורה הולכים בדרכו של אברהם אבינו, ופותחים את ביתם בפני הבאים, ומארחים הרבה מעבר ליכולת האירוח המקובלת. אכן, גם המארחים וגם המתארחים מרגישים התרוממות רוח, ב"שבת אחים גם יחד", ומצפים שעוד ועוד ציבורים יתחברו עם ארץ ישראל, בבחינת, "מעשה אבות סימן לבנים".