שאלה
שלום הרב,
בננו, מתבגר, היה בר מצוה, וכעת מסיים כיתה ח'. הוא נרשם לישיבה תיכונית, אבל בפועל יש אצלו ירידה בקיום מצוות. לפעמים מתפלל ולפעמים לא. ציצית הוא לובש רק אחרי שאני מזכיר לו כמה פעמים. אנו מרגישים שהוא לא לוקח אחריות. האם נכון לומר לו שאנו כהורים לא נוכל להשלים את הרישום לישיבה, תשלומים וכד', אם לא יקח אחריות על עצמו?
תשובה
כידוע, גיל ההתבגרות הוא זמן קריטי. אבל לא כפי שנהוג לחשוב, שבעיקר הוא נוגע לילד, לנער המתבגר. עיקר ההשלכות הן ביחס להוריו של הנער המתבגר. הם חייבים "להתבגר" איתו, שאם לא כן, הם מאבדים את הקשר, ובעיקר, את יכולת ההשפעה וההכוונה על בנם. זו הנקודה בה אתם כהורים נמצאים בה כעת. אתם מציעים בעצם, לאיים עליו: אם לא תיקח את עצמך בידים, לא נעזור לך, לא תתקדם. אני מבין בהחלט את המחשבה, שאחרי איום נמרץ כזה, בנכם יתעורר מיד, ירוץ ללבוש ציצית ויקום כארי כל בוקר לעבודת הבורא. אבל מה יהיה אם הוא יגיב באדישות, או אפילו בייאוש. הרי הוא עלול לומר לעצמו: מה ההורים האלה רוצים ממני. גם קשה לי לקום, גם קשה לי לקיים מצוות, וכעת הם מוסיפים קושי על קושי, כדי שגם בעתיד איני רואה אפשרות לצאת לדרך אחרת. שהרי הם לא ירשמו אותי לישיבה התיכונית . נמצא, שבעצה זו, "יריתם לעצמכם ברגל", והאיום לא פעל, אלא התממש. בפועל אתם עשויים-עלולים לאבד את בנכם.
צריך לראות מה הסיבה או המטרה להתנהלות שלו. מלבד המטרה של משיכת תשומת לב שלכם, יש מטרה נוספת, והיא: חוסר רצון לקבל אחריות. הבן שואל: למה לי לקבל אחריות, כאשר כל האחריות על הורי. הם נהנים מלקבל אחריות עלי, אני נהנה מלא לקבל אחריות על עצמי, אם כן, כולנו שמחים. כאמור, בגיל זה, אתם ההורים צריכים לעבור את השינוי. והדבר בא לידי ביטוי, בשני שלבים: הראשון, הסתלקות שלכם מאחריות. והשני, לאפשר לו ליטול את האחריות. במצב הנוכחי, האחריות עליו כולה היא אצלכם. אתם דואגים לקיום מצוות שלו, אתם דואגים לרישום, לתשלום לישיבה התיכונית וכד'. בגיל זה הגיע הזמן לבצע נסיגה לאחור.
הורים צריכים להבין שהגדיים נעשו תיישים (וגם בעלי קרניים...) וזו העת שלכם להסתלק מאחריות עליו. אפשר לשבת איתו, מתוך אהבה וחיבה, עם עוגה או גלידה טעימים, לא לשיחת מוסר, אלא לשיחת הבהרת עמדות. הבהירו לו שמכאן ואילך הוא בעיניכם כ"גדול", הוא יחליט כיצד לקבל על עצמו עול מצוות, וגם על כל ההמשך. אתם, תצטרפו אליו, לסיוע, לפי בקשתו, כמובן בתנאי שהוא יבקש דברים שתסכימו עימו. אם יבקש לרושמו לבי"ס לא דתי, תחייכו, לא תכעסו, ותבהירו, שזו אינה דרככם, לכן אם רוצה, שיסתדר בעצמו. אבל אתם לא תוכלו לסייע לו.
אם אין לכם אמון בו, דרך זו לא תצלח. אולם, אם יש לכם אמון בו, שהוא בן טוב, רוצה להיטיב, רוצה לגדול כראוי, תהליך כזה יביא אותו לקבל את האחריות, אשר ממנה הסתלקתם, וממילא, לגדול לתורה ולמעשים טובים!