הרב אליקים לבנון

צפיות מילדים גדולים

הרב אליקים לבנון

שאלה

שלום הרב,
אנו מתקשים עם הילדים שלנו. האחד, משרת בצבא במסגרת "הסדר". מאד רציתי שיחזור מהר לישיבה, אבל הוא הלך לפיקוד ואני דואג לו. השני בישיבה תיכונית, וכבר מדבר על כך שאולי ילך למכינה קד"צ, או אפילו לשירות צבאי מלא. עבורי זה כישלון בחינוך כי כל השנים ציפיתי שילדי ילכו בדרך תורה, ללמוד וללמד ולא בכיוונים אחרים. האם יש דרך לשכנע אותם ללמוד תורה?

תשובה

מסגנון שאלתך עולה בבירור היחס החם והרציני שלך לתלמוד תורה, החשיבות הרבה שאתה כאב רואה בכך שילדיך יהיו שקועים בלימוד התורה. אבל חכמים לימדו אותנו, ש"כל המוסיף, גורע"! ושלמה המלך בחכמתו כתב: "גם אכול דבש הרבה, לא טוב". לפעמים כאשר עוסקים באופן אובססיבי בנושא אחד כלפי ילדים, לפעמים הם מפתחים נוגדנים, ומנסים ללכת בדרך אחרת. ההגדרות שאתה משתמש בהם, הם קשות מאד. "כישלון בחינוך", או הגדרת "דרך תורה" כמציאות שרק יושבים ועוסקים בתורה, בחבישת ספסלי בית המדרש. כל דרך אחרת אתה מכנה אותה "כיוונים אחרים". דרך חינוך כזאת נועדה לכישלון. ומדוע? "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". לכל אדם, ילד, נער, בחור או בוגר, יש תחומי התעניינות הקרובים לליבו. ילד או נער, חשוב לו ספורט וכד'. (לצערנו, גם למבוגרים הדבר חשוב...) בחור, חשוב לו להצליח בצבא, להתקדם, להצטיין. אם אבא שלו מבין לליבו, ומדרבן אותו להצליח, גם באותם תחומים אשר לאבא נראים כטפלים ולא חשובים כלל וכלל, התגובה תבוא בהתאם: אם מה שמעניין אותי חשוב לאבא שלי, גם מה שחשוב לאבא יהיה חשוב לי.

ברגע הראשון זה נראה כאילו ענין של פרסומת מסחרית, כמו שמקובל לשמוע במענה טלפוני טורדני, של המתנה ארוכה עד שהנוגע בדבר יתפנה, נהוג להשמיע הקלטה בנוסח: "פנייתך חשובה לנו". לכאורה גם כאן, אנו מנחים אבא לומר לבנו: בן יקר, פנייתך ועיסוקיך חשובים לי. כל זאת כדי שדברי יהיו חשובים גם לך. ולא היא! האמירה הנכונה לבן היא: "נושאי התעניינותך בן יקר, חשובים לי, מפני שאני אוהב אותך, ואתה וכל אשר לך יקרים לליבי. איני עושה או אומר זאת כדי שגם אתה תאזין לי. כך אנהג גם אם לא תאזין לבקשותי כלל. תמיד ענייניך יהיו יקרים ואהובים לי".

מחשבה, ובודאי אמירה כזאת שאבא אומר לבנו, פותחת בליבו את הפתח הנכון. ואם לך, כאבא, חשוב תלמוד תורה, מה שעליך לעשות זה, להגביר אהבה לבניך, ולהרגיל עצמך להתעניין באמיתיות באורחות החיים שלהם.

מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שהשנה מלאו 30 שנה לפטירתו, היה מפרש באופן זה את המשנה במסכת אבות (א,יב): "הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום ורודף שלום. אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". בלשונו של הלל יש לדייק, שלא אמר לאהוב את הבריות כדי לקרבן לתורה, מפני שזו אינה אהבה אמיתית, וממילא לא יוכל לקרבן לתורה. רק כאשר אהבת הבריות תהא אמיתית ועומדת בפני עצמה, היא תשמש בסיס לכך, שיקרבו את הבריות לתורה.

לכן, כאמור, אתה כאבא, חייב לשנות מבט בשני הנושאים:
האחד, ההבנה שתורה מתרחבת על תחומים רבים, גם לימודי חול, גם שירות צבאי, כל אלה בכלל תורה הם. והשני, ללמוד לאהוב את הבנים ואת כל הקרוב לליבם, ובכך תגיע בעז"ה להיות תלמידו של אהרן הכהן, אוהב את בניך ומקרבן לתורה.