הרב אליקים לבנון

חינוך למצוות

הרב אליקים לבנון

שאלה

שלום הרב,
יש לנו ילדים, שהגדולים הם בגילאי 11, 10, 8. מה שקורה אצלנו בשבת בבוקר, שבעלי יוצא לתפילה, אבל הילדים, לפעמים קמים והולכים איתו, לפעמים מתפנקים וקמים רק כשהוא חוזר מהתפילה. כאן ההתלבטות: האם לגשת מיד לקידוש, כלומר שהם רק יטלו נטילת ידים של הבוקר ומיד ישבו לאכול, בלי תפילה וכד', או להמתין להם ולעכב את כל סדר היום.

תשובה

חינוך, הוא פעולה מתמשכת. אי אפשר לחנך חינוך נקודתי, לנטילת ידיים, ברכות וכד'. חינוך הוא אורח חיים אשר אותו חיבים אנו, ההורים, להטביע בילדים מינקותם. כשם שברור לילדים שהם אינם יושבים לסעודת שבת עם פיג'מה, וברור להם שהם חייבים להתלבש כראוי, לכבוד שבת ולכבוד הסעודה, כך צריך להיות ברור להם, שאי אפשר לגשת לשולחן אלא אחרי תפילה, שהיא הכנה רוחנית. כך רואים חכמים את סדר היום, כאשר הם מסתמכים על הפסוק "אל תאכלו על הדם", אל תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. אמת, שגם בימות החול, במסגרות החינוך שהננו רגילים אליהם, לא תמיד הדרכה זו מתוקנת.

בתי ספר רבים בנויים על כך, שהילדים באים ומתפללים בשעה הראשונה של הלימודים. יש הורים הסומכים על "הפסקת עשר", מציידים את ילדיהם בכריך וכד', ובבית לפני צאתם לבית הספר ההורים מסתפקים בכך שילדיהם שותים משקה לפי רצונם, ואח"כ הולכים לבית הספר. דרך זו, נאותה היא גם מהזוית ההלכתית והחינוכית, מפני ששתיה מותרת לפני תפילה. אולם יש הורים שאינם סומכים על הפסקת האוכל בבית הספר, ומקדימים לתת לילדיהם סעודה קלה לפני צאתם לבית הספר. דרך זו, אולי שומרת יותר על צרכי הגוף של הילדים, אך כדרך חינוכית, לנפש יש בה פגם. וכפי שכתבתי, החינוך הטוב הוא הקניית הרגלים נכונים, ע"פ רוח חכמים. ודאי שיש היתר הלכתי לאפשר לילדים קטנים לאכול סעודה לפני התפילה, אך כאשר גדל הילד, קשה לשרש ממנו מנהג זה. לכן, עצה טובה היא לסמוך על שתיה לפני התפילה, ולעמוד על כך שילדים יתרגלו להנהגות חיוביות. אם חשוב להורים שיאכלו סעודה קלה בבית, ישכימו את הילדים כמה דקות קודם, הילדים יאמרו ברכות השחר, ואח"כ יאכלו.

אם נחזור לשאלת סעודת שבת בבוקר, אותם עקרונות חלים גם כאן. ילד בגיל 11, מאד ראוי שיקבל על עצמו באופן קבוע ללכת עם אביו לתפילת שחרית. גם הצעירים יותר, צריכים כאילו להזדעזע אם הם מתעוררים מאוחר, סמוך לחזרתו של אבא מהתפילה. שינה בשבת תענוג, אבל עד גבול מסוים. כחצי שעה לפני החזרה מבית הכנסת, כל הבית עירני ועומד על רגליו. כך יש די זמן להתלבש, ליטול ידיים, לרחוץ פנים וכו', ולא פחות חשוב מה, לעמוד בתפילה.

העצה, להמתין להם ובגללם לעכב את הקידוש והסעודה, אינה עצה אמיתית, מפני שילד משתלב בסדרי הבית ואינו קובע את הסדרים. גם זה הרגל חינוכי משובח המבהיר לילד את מקומו בתוך המערך המשפחתי.