הרב אליקים לבנון

דאגה בגיל ההתבגרות

הרב אליקים לבנון

שאלה

שלום הרב,
בננו, כבן 16, כבר תקופה שהוא "חי לעצמו". לפעמים בא הביתה, לפעמים נעלם לכמה ימים. קנינו לו טלפון סלולרי כדי שנוכל לעמוד עימו בקשר לדעת היכן הוא. אבל לרוב הוא לא עונה לנו. גם לא להודעות S.M.S שאנו משאירים לו. הוא מנצל את המכשיר וזה עולה לנו מאות שקלים לחודש. אנו דואגים לו.

תשובה

המפתח לכל המצב הוא הסיפא של דבריכם, שהנכם דואגים לו. חשוב מאוד שהורים ידאגו  לבנם. אך לפעמים הבן מנצל זאת, כאילו "לטובתו". כמובן שאנו יודעים שזה לא לטובתו , אך בינתיים, זה מה שהוא מרגיש. ומעט יותר הסבר: נער בן 16 כבר אינו ילד. יש לו דעת, יש לו רצונות וכד'. כל אדם צריך תשומת לב, גם ילדים, גם נערים ואפילו אנשים מבוגרים. בנכם יודע שאתם דואגים לו, והוא יודע גם כיצד להגביר את דאגתכם. ככל שתדאגו יותר, כך הוא יקבל יותר יחס. הנה למשל, רכשתם עבורו טלפון סלולרי. לכאורה, מה טבעי יותר מכך שהוא יוקיר לכם טובה, ובודאי יענה לשיחותיכם או למסרונים שלכם. אלא שמתרוצצות בקרבו שתי נטיות: הנטיה האחת היא הכרת טובה להורים. והנטיה השניה היא, הרצון לקבל מכם תשומת לב. כאשר הנטיה לקבל תשומת לב גוברת, זה מה שמכריע אצלו את הכף, לא לענות לכם. כך גם בימים שהוא נעלם מהבית. הוא יודע שהנכם דואגים לו ולא תזניחו אותו. כאשר הוא נעלם, זה מגדיל את דאגתכם אליו, וזה הריווח הגדול שיש לו מכך. ואם תשאלו, שאלה נכונה: האם הוא כל כך אכזרי עלינו, ההורים? איך הוא מעיז לא לענות, להיעלם, וכל זה כדי להגביר את הדאגה שלנו. אם כן הוא בעל לב רע, לב שחושב רק על עצמו, ולא אכפת לו בכלל מהוריו. אדרבא, אכפת לו, לגרום להם יותר צער, יותר עוגמת נפש, האם זה הבן שהננו מגדלים? זו שאלה שכעת אני שם בפיכם, גם אם לא העזתם לחשוב על כך, הנני עוזר לכם לחשוף את מחשבותיכם.

ובכן, בנכם אינו "ילד רע", אכזרי, השונא את הוריו. הוא מאוד צריך אתכם, לכן הוא זקוק לתשומת הלב שלכם. זה מה שגורם לו לחיות. הסיבה שהוא מפנה זאת לכיוונים שליליים, לא נעים לומר לכם זאת, אבל אתם עצמכם היא הסיבה! הכיצד? אילו הייתם משנים את מחשבותיכם, ובעקבות זאת את מעשיכם ותגובותיכם, הייתם אתם מסמנים לו דרכים אחרות בהם הוא יכול לזכות לתשומת לב שלכם. אבל, אתם דוקא בדאגתכם, "דוחפים" אותו לבקש תשומת לב שלילית. א"כ, מה עליכם לעשות?

בראשונה, לשנות מחשבה. חידלו לראות בו ילד קטן שצריך להשגיח על כל צעד ושעל שלו. הפנימו את המחשבה ש"גדיים נעשו תיישים" (ע"פ ברכות סג,א). בנכם הוא בחור בוגר, וחובה לסמוך עליו ולהעביר אליו את האחריות על עצמו. לאחר השינוי במחשבה, חייב לבוא השינוי במעשה. בפעם הראשונה שהוא יגיע הביתה, טלו ממנו את המכשיר הסלולרי, והודיעו שאתם מבטלים אותו. אם יטען שזה לא בסדר, הסבירו לו שזה אינו עונש, אלא תוצאה טבעית של מעשיו. מאחר והוא ממילא אינו עונה לכם, ראיתם שאין טעם לתת לו מכשיר, העולה לכם ממון רב. ומרגע זה, אתם סומכים עליו, שכאשר ירצה להתקשר עמכם, ימצא את הדרך. אתם לא תחפשו ולא תרדפו אחריו. מהלך כזה דורש גבורה גדולה שלכם, אך אם תלכו בדרך זו, תראו שינוי לטובה תוך מספר ימים!