שאלה
שלום כבוד הרב,
יש לי ילדים טובים, אבל לפעמים הם גורמים לי צער.
אני מאד מקפיד על תפילה במניין, בזמן, במיוחד בשבת. בליל שבת, הסעודה נמשכת, והילדים, בעיקר הבוגרים, גיל תיכון ומעלה, ממשיכים לשבת ולפטפט. אני אומר להם שילכו לישון כדי לקום לתפילה אבל הם לא שומעים. לפעמים אני כועס עליהם.
איך לגרום להם לשנות את דרכם?
תשובה
שלום.
חכמים מלמדים אותנו שלפעמים טוב להציב מטרות, אך לעיתים, הצבת מטרה דוקא מרחיקה אותה. למשל (תנחומא, פרשת ויקרא,ג): "כל מי שרודף אחר שררה, שררה בורחת ממנו. וכל מי שבורח משררה, שררה רודפת אחריו". ויותר מזה, במסכת עירובין (יג,ב) יש כמה מאמרים באותו כיוון, ובהם: "כל הדוחק את השעה, שעה דוחקתו".
מסקנה מכל זה, שלא רק הצבת מטרה שלילית, כמו כבוד וכד', אינה מובילה להשגת המטרה, אלא גם מטרה חיובית, לעיתים דוקא דוחה את מימושה.
אני מרגיש שאתה, כאבא לילדיך, מתוך רצון להנהיגם בדרך טובה שמת לך למטרה, לחנכם שיקומו בזמן לתפילה.
כמובן שזו מטרה מאד חיובית. אולם לרוב, התוצאה היא הפוכה. לדוגמא, מה שמתרחש בביתך, לפי דבריך, הילדים "מפטפטים" לתוך הלילה. עבורך זו דרך שלילית, ואתה רוצה להביאם לדרך חיובית.
אולם, זוהי זוית ההסתכלות שלך. אם תעבור להביט במשקפיים של הילדים ה"פיטפוט" הזה מאד נעים להם. הם מרגישים את האחוה והקשר הטוב ביניהם, ועבורם זוהי "שעת איכות" שכל האחים יושבים ומשוחחים יחדיו.
מנגד, אתה כאבא, מעמיד להם את הדרישה לקום בזמן כדבר סותר לרגעי הכיף המשפחתי שלהם. דוקא הרצון החיובי שלך, גורם להם להרגיש סתירה בין שני הדברים. הכיף המשפחתי והקימה לתפילה, וברור שהם יעדיפו את הכיף.
עצתי, שתלך בדרך הפוכה: אל תיאבק בהם, אלא תן להם כיוון חיובי לשיחה ביניהם. הצע בפניהם כמה נושאים, למשל ממה שהתרחש במהלך השבוע, והעלה זאת כנושא לדיון (למשל, בימים אלה, החוק נגד החרמה). כאשר יעלו נושאים ערכיים יותר לדיון, תרגיש שהם לא "מפטפטים", ובעיקר, הילדים ירגישו שאתה עמם ולא נגדם.
לכן אתה חייב לנטרל את הרצון שלך, שיקומו בבוקר, ולקבל אותם גם אם ה"שבת אחים גם יחד" גורם להם לקום מאוחר יותר.
ומה יקרה אז? כאשר הם ירגישו שאתה פועל עמם ולא נגדם, ירגישו הם עצמם כמה נכון וטוב להיות אתך, ודווקא זה יגביר את המוטיבציה שלהם לקום לתפילה בזמן.