שאלה
שלום כבוד הרב,
בתנו בת כשנתיים היא האמצעית בין שני בנים. בתקופה האחרונה היא גורמת לי ממש לסיוטים. היא עדיין עם טיטול, וכאשר אני רוצה להחליף לה טיטול היא לא רוצה. כבר קרה שעד אחר הצהריים היא נשארה עם הטיטול מהלילה. לי זה גרם ממש משבר עצמי. הרגשתי שאני אימא לא טובה, לא יודעת לטפל בבתי, ולא נותנת לה את המינימום. בערך אותו הדבר קורה עם האוכל, עד שהיא ממש לא אוכלת כלום יום שלם. אני דואגת לבריאותה, אני עצבנית כל היום, ומרוב מתח לא נרדמת גם בלילה. בקיצור, חיי ממש הפכו לסיוט. אני מתחננת לעזרה.
תשובה
אימא יקרה. אני פותח את תשובתי במילים אלה, כדי להבהיר לך שאת אכן אימא יקרה מאוד לשני בנייך ולבתך. רק שלפעמים צריך לשים גבולות גם לאמהות. אם אנו מגזימים באמהות יתר, עלולים להיגרם דברים לא נעימים. קחי את ילדתכם הקטנה, ונסי להיכנס לעומק מחשבותיה. אני משער שבבוקר, כאשר את מתעוררת משנת הלילה הטרופה שלך (כפי שאת מעידה), המחשבה הראשונה שלך היא על הבת: מה היא תעשה? כיצד תתנהג? האם תסכים להחליף טיטול? האם תסכים לאכול או לא?
מחשבה זו עוברת כמראה הבזק אל בתך הקטנה. היא קוראת אותך כספר פתוח, ויודעת בבירור שאימא מאד מודאגת, ואפילו מצפה שהיא, הבת, לא תאכל ולא תיתן להחליף לה וכו'. דבר זה, בראשונה, מעורר חרדה בלב הבת. המתח והעצבנות שלך, ממש משודרים אליה בעוצמה רבה. ובעצם, מרגע זה היא נעשית לא אחראית למעשיה כי היא מובלת על ידי המחשבות שלך עליה. כי כך דרכו של תינוק, ילד קטן: הוא "קורא" את מחשבות ההורים עליו, ומהם הוא "לומד" מה מצפים ממנו וממילא כך הוא נוהג.
אשתף אותך בניסיון שהיה לי בעת האחרונה עם ילד קטן, בגיל דומה לבתך. כאשר אימו הייתה יוצאת עימו לגינה, היה מכה את הילדים האחרים. הדבר גרם לחרדה גדולה אצל האם, והיא נמנעה מללכת איתו לגינה. יעצתי לה שתאמין בבנה, ותבהיר לעצמה שהסיבה שהוא מכה את הילדים היא מפני שהיא מלאת חששות שמא יכה אותם. אך אם תחשוב עליו מחשבות טובות ותהא בטוחה שהוא ילד טוב ולא יכה את חבריו, המחשבה שלה תזרום מיידית לילד והוא יחדל מלהכות. ואכן, באותו מקרה האם דיווחה לי שהתגובה הייתה מפליאה: ביום שהאם יצאה לגינה עם בנה בביטחון שהוא ילד טוב ולא יכה, הוא היה רגוע. הוא שיחק עם חבריו בשלווה ובנחת.
ביום שהאם הרגישה שאין לה ביטחון בילד וחששה שמא יכה, הוא באמת הכה. גם במשפחתכם, אין לי ספק שאם תעשי עבודת נפש לעצמך ותובילי את מחשבותייך למקומות טובים, למחשבות חיוביות על בתכם, הבת תקלוט את התשדורות הללו, תאכל ברצון, ותסכים בשלווה וברוגע להחלפת הטיטול. מתוך כך תיסלל הדרך גם להביאה למצב של התפנות מרצון ושליטה על היציאות, ובקרוב אפשר יהיה גם לוותר לחלוטין על הטיטול.
זאת יש לדעת: העבודה בחינוך היא בראש ובראשונה על עצמנו כהורים, רק לאחר מכן אנו זכאים לבוא בדרישות לילדינו. אם אנו נתקלים בקושי לעבוד על עצמנו, לשנות את אורחותינו ואת מחשבותינו, מה לנו כי נלין על ילדינו שגם הם אינם יכולים לשנות את התנהגותם.
לצורך זה, עצה טובה עבורך היא לשתף את בעלך בקושי החינוכי שיש לך עם הבת ועם עצמך, ולעבור את השינוי החיובי כתהליך משפחתי עם תמיכה הדדית של מרכיבי המשפחה אלו באלו. ובוודאי תוך זמן קצר תרגישו את השחרור מהמתח.