קבלת שבת

שאלה

בקבלת שבת כשמסתובבים בבואי כלה האם פונים לכיוון הפתח או לכיוון מערב?ואם יש שני פתחים מה הדין?

תשובה

שלום כפי שציינת בשאלתך, יש שני מנהגים בזמן אמירת "בואי כלה" הראשון לפנות כלפי מערב, שבו שוקעת השמש, והשני, לכוון פתח הכניסה. כמו כן, ישנם קהילות הפונות לאחור, אף אם אין שם פתח, ואף אם אין המדובר בצד מערב. לא ציינת בשאלתך האם זהו מקום שיש בו מנהג קבוע, או שמא מדובר בקהילה בהתהוות. מ"מ, אם יש מנהג קבוע ודאי שיש לפעול עפ"י המנהג הקיים. אם אין מנהג קבוע, אז יש מקום לדון בשאלתך. המקור לאמירת "בואי שלום" - שנכנס לנוסח הסידורים בזכות ר´ שלמה הלוי אלקבץ שחיבר את מזמור "לכה דודי" – הוא בגמרא שבת דף קיט עמוד א: רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה. ממשמעות הגמרא נראה, כי רבי חנינא היה יוצא ממקומו לקראת שבת, ואף אומר בואו ונצא לקראת שבת המלכה, וכן פירש רש"י בבבא קמא: בואו ונצא - כאדם המקבל פני מלך. אבל להיכן יצא רבי חנינא, היכן הוא מקומה של השבת? המהרש"א בחידושי האגדות שם, פירש, שכיון שישראל הם בן הזוג של השבת, אז יש לצאת לקראת הכלה, הבאה מבית אביה, (הקב"ה) אל בית בעלה (ישראל), ואם כן יש להבין היכן בית אביה? השו"ע (סי´ רס"ב) פסק להלכה שיש לצאת לקראת שבת "כיוצא לקראת מלך, וכיוצא לקראת חתן וכלה" (גם כרש"י וגם כמהרש"א) ועל כך כתב המגן אברהם שם: וטוב לצאת לשדה. ובקצת מקומות נוהגין לצאת מבית הכנסת לחצר ואומרים באו ונצא וכו´. משני המנהגים שמביא המגן אברהם, נראה כי אין מקום מסוים בו יש לקבל פני השבת, אלא בעיקר לקום ממקומו החוצה (אל השדה או החצר) ולקבל את השבת. אולם, הפרי מגדים מביא, שמנהגם לפנות כלפי צד מערב. מקור מנהג זה הוא באר"י ז"ל שכתב בשער הכוונות (דרושי קבלת שבת, דרוש א´): "שתצא לשדה ותאמר בואו ונצא וכו´...ותחזיר פניך כנגד רוח מערב, ששם החמה שוקעת". ואם כן, לפי דבריהם, מקומה של השבת, ניכר בצד מערב. וניתן לבאר, שלפי רש"י, שיוצאים לקראת המלכה, אכן במערב נכנסת השבת בשקיעת החמה, ואף לפי המהרש"א שיש לצאת לקראת ביתו של אבי הכלה (הקב"ה) קי"ל ששכינה במערב. (תוס´ קידושין לא:). א"כ, לאור כל האמור לעיל, ישנם שני מנהגים מרכזיים, או לצאת מבהכנ"ס או מהעיר החוצה לקראת השבת, או לפנות כלפיה מערבה. אולם, מהיכן נולד המנהג לפנות כלפי הדלת? מקור המנהג מתחיל מכך שבתי הכנסת ברוב קהילות ישראל פנו לכוון ארץ ישראל, כלומר מערב, והיה נראה כאילו משתחוים כלפי ארון הקודש או ספרי התורה בכניסת השבת, ולא ניכר שמקבלים בכך פני שבת מלכתא. וכך כתב ב שו"ת בצל החכמה (חלק ג סימן סה): אדרבה כיון שבשעת תפלה פנינו מכוונות לצד מערב ששם ארוה"ק קבוע נראה דיותר נכון להפוך פניו בעת אמירת בואי בשלום וכו´ בואי כלה וכו´ לצד הכניסה ששם פתח ביהכנ"ס קבוע כדי לעורר המחשבה כי זה עתה בשעת אמירה זו נכנסת אלינו שבת קודש ומתוספת עלינו נפש יתירה ותוספת קדושת השבת ומראים בנפשותינו שאנחנו מתכוננים ומתכוונים לצאת דרך הפתח לקראתה וכהא דאמרינן (שבת קי"ט). ר"ח מיעטף וכו´ אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה, והיינו בשביל לקבלה כקבלת פני מלך בשמחה כנלענ"ד נכון בס"ד לקיים המנהג. לסיכום: יש שנהגו להדר על פי מרן האריז"ל ולצאת פיזית לשדה לקראת שבת המלכה, או לכל הפחות לחצר בית הכנסת. אולם, מאחר והאריז"ל הזכיר גם שיש לפנות כלפי מערב, נכון המנהג לפנות כלפי מערב. וישנו גם מנהג רווח לפנות לעבר אחורי ביהכ"נ, על פי הטעם דלעיל. ונראה, שאם אין מנהג קבוע במקום, ובודאי אם אין ארון הקודש במערב, שנכון לפנות דוקא לצד מערב. שנזכה לקבל פני השכינה בכל שבת ושבת בשמחה בקדושה ובטהרה. אחיקם גץ www.yelm.co.il