להתעסק בחובות שלי ולא בחובות של הזולת

קבלת התורה באה בכפייה מצד ריבונו של עולם כדי לייצר התחייבות מצידו אלינו. מאידך תליית הדיבור הראשון 'אנכי ה' ב'אשר הוצאתיך מארץ מצרים' יוצר מחויבות מצידנו. כאשר האדם מתעסק עם המחויבות של הקב"ה אלינו נוצרת תחושה של עול וחוסר נעימות, לעומת זאת, כאשר האדם עסוק במחויבות להכיר טובה לבורא, עבודת ה' נעשית נעימה וקלה הרבה יותר. עלינו ללמוד מכאן שחובתו של האדם להתעסק רק בחובותיו שלו כלפי עצמו וכלפי הזולת ולא במחויבות של הזולת כלפיו. רק בדרך הזו אדם יחייה בתחושת שמחה ולא ירגיש תחושות קיפוח וכדו'. שבת שלום!!