חיפוש לפי קטגוריה

empty label

הרב אליקים לבנון

הלכות אלול-ראש השנה-צום גדליה תשפ"א

הרב אליקים לבנון

  • doc

הלכות ראש השנה וצום גדליה לשנת תשפ"א מאת מו"ר הרב אליקים לבנון שליט"א

 


מהלכות תשרי תשפ"א


חודש אלול

  • ביום שישי, א' אלול, מתחילים האשכנזים לומר "לדוד ה' אורי וישעי" (מזמור כ"ז בתהילים) פעמיים בכל יום. יש האומרים אותו בפעם הראשונה בערבית אור ליום שישי, וביום שישי בשחרית, ומסיימים לאומרו לאחר שחרית ביום הושענא רבה. יש המתחילים לאומרו ביום שישי בשחרית ובמנחה, ומסיימים במנחה של יום הושענא רבה.
  • לאחר תפילת מוסף של א' אלול, תוקעים בשופר תשר"ת, ונוהגים לתקוע בכל יום לאחר תפילת שחרית. תקיעת שופר זו היא מנהג וזכר לכך שבראש חודש אלול עלה משה רבינו למרום כדי לקבל לוחות שניות ותקעו בשופר במחנה ישראל כדי ליידע את כולם שלא יטעו אחר עבודה זרה, כפי שארע במעשה העגל. ועוד רמז יש בתקיעת השופר: "עורו ישנים משנתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם". (רמב"ם, הל' תשובה פ"ג ה"ד).
  • תקיעה זו נוהגים לתקוע עד יום חמישי, כח' אלול. בערב ראש השנה אין תוקעים, כדי להפסיק בין תקיעות רשות לתקיעות חובה.
  • מנהג הספרדים לומר סליחות מיום ראשון, ג' באלול, ועד ערב יום הכיפורים. י"ג מידות מקפידים לומר לאחר חצות הלילה. לפי החישוב המקובל, זמן חצות מחושב לפי אמצע היום (או הלילה) בין זריחה לשקיעה. לפי זה, בר"ח אלול זמן חצות הוא 24:41, והוא יורד ומגיע בערב יום כיפור ל-24:30.
  • אולם, לעניין אמירת סליחות עם י"ג מידות, אפשר לסמוך על שיטת חישוב אחרת הנזכרת בבן איש חי (שנה ראשונה, פר' ויקהל, ד, ח), שחצות הוא אמצע הזמן שבין עלות השחר לצאת הכוכבים. לפי זה, באלול תש"פ, זמן חצות הוא מ-24:03 עד 24:07. אפשר לכתחילה לומר סליחות משעה 24:00 ואילך.
  • [אלו שלא רוצים לנהוג כך, יכולים לשנות את סדר הסליחות ולהתחיל לומר בערך ב-24:15 את החלקים שלא אומרים בהם י"ג מידות. מאוחר יותר, כאשר יגיע זמן חצות לפי החישוב הרגיל, יאמרו את החלקים שיש בהם י"ג מידות]
  • מנהג האשכנזים לומר סליחות לפחות ארבעה ימים לפני ראש השנה, ולהתחיל במוצאי שבת. השנה, בה חל יום א' של ראש השנה בשבת, מתחילים האשכנזים לומר סליחות במוצאי שבת פרשות נצבים-וילך, אור לכד' אלול, ואומרים בכל יום עד ערב יום הכיפורים.
  • בשבת פרשות נצבים-וילך אין מברכים את חודש תשרי. במוצאי שבת אומרים "ויהי נועם", "ואתה קדוש" כמקובל, מפני שראש השנה חל בשבת, ויש לפנינו שישה ימי מעשה שצריך לברכם ב"מעשה ידינו כוננה עלינו".

ערב ראש השנה - יום שישי, כ"ט אלול

  • נוהגים לצום מעלות השחר (04:50). יש המתענים עד כניסת יום טוב של ראש השנה בצאת הכוכבים, אך הרוב מתפללים מנחה גדולה בשעה 13:03, ולאחריה שוברים את הצום. גם המתענים אינם מוציאים ספר תורה לקריאת "ויחל" ולא אומרים "עננו" בחזרת הש"ץ. יחיד המתענה אומר "עננו" בתפילת המנחה בלחש (המתענה עד המנחה לא יאמר "ביום צום תעניתנו").
  • כאמור, אחרי תפילת שחרית אין תוקעים בשופר, כדי להבדיל בין תקיעות רשות לתקיעות חובה.
  • בסיום התפילה נוהגים להתיר נדרים.

יו"ט ראשון של ראש השנה - ליל שבת, א' תשרי

  • חשוב לזכור: יש להדליק נר נשמה, כדי שאפשר יהיה להדליק ממנו את הנרות בלילה השני.
  • מדליקים נרות שבת שהם גם נרות לראש השנה. הנשים מדליקות את נרות החג ומברכות שתי ברכות: "להדליק נר של שבת ויום טוב" וברכת "שהחיינו" על החג (אפשר לברך "שהחיינו" בהדלקת הנרות או להמתין ולברך בקידוש). זמן ההדלקה הוא כפי הנהוג בערבי שבתות, כחצי שעה לפני השקיעה (או בכל מקום כמנהגו).
  • בכל תפילות עשרת ימי תשובה אומרים "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט" ומוסיפים "זכרנו לחיים", "מי כמוך", "וכתוב לחיים" ו"בספר חיים" כנהוג.
  • כאשר חוזרים הביתה אומרים "שלום עליכם" כבכל ליל שבת. בקידוש, מתחילים "ויכולו", ואח"כ מברכים שלוש ברכות: "בורא פרי הגפן", קידוש לראש השנה ושבת וברכת "שהחיינו". נשים שברכו "שהחיינו" בהדלקת הנרות, תזהרנה שלא לברך שוב "שהחיינו". אם שומעות מהמקדש, כמובן תענינה אמן.
  • בתחילת הסעודה, לאחר נטילת ידיים ו"המוציא", נוהגים לאכול "סימנים", על פי דברי חכמים (מסכת כריתות ה' ב') האומרים: "סימנא מילתא", כלומר: יש בכוחו של סימן הנעשה בתחילת שנה, להתוות דרך לכל השנה כולה. נוהגים לאכול תמרים, רימונים, תפוח בדבש, ראש של בעל חיים כשר וכדומה, כל אחד כמנהגו.
  • יש המקפידים לברך בראשונה ברכת "בורא פרי העץ" על התמר, הואיל והוא משבעת המינים וקרוב ביותר בפסוק ל"ארץ", ועל כן הוא קודם לרימון ולתפוח. לעומתם, יש המברכים בראשונה על תפוח הטבול בדבש ופוטרים את שאר המינים, מאחר וכעת הרצון הוא לאכול מן התפוח ולא מהתמר, ולכן אפשר להקדימו. חשוב מאוד לבדוק ולוודא שהפירות אינם מתולעים, כל פרי בדרך הבדיקה המתאימה עבורו.
  • אע"פ שמצוות ראש השנה היא "יום תרועה יהיה לכם", ושמיעת קול שופר היא מצוות עשה מן התורה, כאשר חל יו"ט של ר"ה בשבת, גזרו חכמים ואסרו לתקוע בשופר "שמא ילך אצל בקי ללמוד תקיעת שופר ויטלטל את השופר מרשות לרשות" (ביו"ט רגיל שאינו שבת, אין איסור טלטול מרשות לרשות). מסיבה דומה נהגו שלא לומר "תשליך" בשבת, אלא אומרים אותו ביום השני של ר"ה.
  • השנה, בגלל מגפת הקורונה והצורך להתפלל במרחב פתוח, רצוי להקדים את תפילת שחרית לשעות הבוקר המוקדמות, כדי להימנע מתפילה בשעות החום. כמו כן, ניתן לקצר בפיוטים הנאמרים, ולהקפיד בעיקר על התפילות בלחש, שחרית ומוסף, ועל חזרת הש"ץ, ולדלג על הפיוטים הנאמרים בחזרת הש"ץ.

  • מותר לעשות קידוש לאחר תפילת שחרית, ולפני מוסף, {ביום השני, לפני התקיעות דמיושב} ולאכול מיני מזונות. רצוי לא לאכול יותר מכביצה מזונות. באופן זה, אפשר יהיה לשתות גם בהמשך, כדי שלא להגיע חלילה להתייבשות, בגלל התפילות במרחב הפתוח.

  • בשבת אין אומרים "אבינו מלכנו". בתפילת מוסף נוהגים רבים לכרוע ב"עלינו לשבח". יש לזכור להביא לבית הכנסת מגבת וכדומה, על מנת לחצוץ בין הפנים לבין הקרקע.

  • שני ימי ר"ה, מחמירים להחשיבם גם כקדושה אחת וגם כשתי קדושות. בשנה בה חלים שני הימים בימות חול, הואיל והם קדושה אחת, כיום אחד ארוך, אין הבדלה בין היום הראשון ליום השני. אולם, בשנה זו בה היום הראשון הוא שבת, יש הבדלה, יקנה"ז, כמבואר להלן.

    מאידך, הואיל ושתי קדושות הן, אסור להכין דבר מיום טוב ראשון לשני, בוודאי השנה, בה חל היום הראשון בשבת, אסור להכין משבת למוצאי שבת, שהוא ליל שני של ראש השנה.

    בשל כך, אין לשטוף כלים בשבת אחר הצהרים לצורך הלילה, אסור להכין את הנרות בפמוטים שלהם מבעוד יום, כדי להדליקם בכניסת ליל יום טוב שני, וכמובן שאין לבשל או לחמם תבשילים לצורך ליל יו"ט שני. הוצאת מאכל קפוא מההקפאה מבעוד יום כדי שיופשר, מותרת.

  • רק בזמן צאת השבת (בשעה 19:17) לאחר אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" אפשר להתחיל לחמם את התבשילים לצורך הסעודה ולהכין את נרות החג. לאחר תפילת ערבית של ליל שני של ראש השנה, רצוי לעשות הפסקה ללימוד קצר וכדומה, כדי שיהא די זמן להכין את הדרוש לסעודת הלילה.


יום טוב שני של ראש השנה - יום ראשון, ב' תשרי

  • זמן הדלקת נרות הוא לאחר צאת השבת, החל מ- 19:17 ואילך (או בכל מקום לפי זמנו). לפני הדלקת הנרות תאמר האשה: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" ואח"כ תדליק. לצורך ההדלקה יש להעביר אש מנר הנשמה שהודלק בערב שבת!
  • גם בלילה השני מברכת האשה שתי ברכות בהדלקת הנרות: "להדליק נר של יום טוב" וברכת "שהחיינו". רצוי שתניח לפניה פרי חדש או בגד חדש ותכוון בברכת "שהחיינו" גם עליו, אך גם אם אין לה פרי או בגד חדש תברך "שהחיינו" בשעת ההדלקה.
  • כאשר ר"ה חל בימות החול, אין מבדילים בין יו"ט ראשון לשני. אולם, בשנה זו, שהיו"ט הראשון חל בשבת, במוצאי שבת יורדים מקדושת שבת לקדושת יו"ט. לכן, בליל שני עושים קידוש והבדלה גם יחד. הסימן הוא יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. כלומר: מתחילים בברכת הגפן. אח"כ אומרים קידוש היום. אח"כ מברכים "בורא מאורי האש" על נר (יש לזכור להדליק את הנר מנר דולק, ולא לכבותו בסיום הברכה). אח"כ מברכים ברכת "המבדיל בין קודש לקודש" ומסיימים בברכת "שהחיינו".
  • גם בזמן הקידוש רצוי שהמקדש ילבש בגד חדש או יניח לפניו פרי חדש ויתכוון בברכת "שהחיינו" גם עליו. אם אין לו, יברך "שהחיינו" בכל מקרה.
  • יום שני של ר"ה הוא מדרבנן, וחכמים חייבו לשמוע בו תקיעת שופר, כמו במצווה של תורה. לכן, חובה לשמוע קול שופר, כדברי הכתוב: "יום תרועה יהיה לכם".

    חייב כל אדם לשמוע לפחות שלושים קולות. אנו נוהגים לשמוע שלושים קולות ראשונים, בתקיעות דמיושב, ומוסיפים ותוקעים על סדר הברכות בתפילת מוסף, למלכויות, זכרונות ושופרות ומשלימים למאה קולות בסיום התפילה.

    אם יש חולה או מי שאינו יכול לבוא לבית הכנסת לשמוע את התקיעות, מצווה לתקוע לו כדי שיזכה אף הוא לשמוע קול שופר. די לתקוע עבורו שלושים קולות.

  • בשנה זו, בה יתקיימו מניינים בשטח פתוח, בגלל מגיפת הקורונה, יש להקפיד שהתוקע יעמוד במקום בו ישמעו המתפללים את קול השופר המקורי. אם עומד התוקע מאחורי קיר, ייתכן שהשומעים ישמעו "קול הברה", ולא יצאו בכך ידי חובה.
  • אף שמעיקר הדין נשים פטורות משמיעת קול שופר, הואיל וזו מצוות עשה שהזמן גרמא, בכל זאת נהגו הנשים להשתדל לשמוע קול שופר.
  • כאשר תוקעים לנשים:  אם יש גבר שלא שמע קול שופר, הוא יברך את כל הברכות, והנשים תענינה אמן. אם אין גבר שלא שמע קול שופר, ויש אשה אשכנזיה, היא תברך ותוציא את שאר הנשים. אם כל הנשים ספרדיות, יתקע להן בלא ברכה.
  • המתפללים תפילת מנחה גדולה מיד לאחר תפילת מוסף, לא אומרים "אבינו מלכנו" במנחה.
  • לאחר תפילת מנחה, נוהגים ללכת למקור מים או למים נקווים ולומר "תשליך".
  • צאת יום טוב שני בשעה 19:16 (או בכל מקום לפי זמנו).
  • בהבדלה מברכים רק "הגפן" ו"המבדיל", ללא נר ובשמים.

צום גדליה - יום שני, ג' תשרי

  • תחילת הצום בעלות השחר, בשעה 04:52.
  • ההולך לישון במוצאי ראש השנה ורוצה לקום בלילה, לאכול או לשתות לפני עלות השחר, יתנה לפני שנתו, שאינו מקבל את הצום בשינה.
  • "חולה" פטור מלצום.
  • הגדרת חולה היא: חלה כל גופו או נפל למשכב. לכן, מי שיש לו חום, או כאב ראש חזק (מיגרנה) וכדומה, מוגדר כ"חולה בכל גופו" והוא פטור מלצום.
  • מעוברות או מניקות פטורות מהצום. אולם, המנהג הוא שהן מתחילות לצום, ואם חשות חולשה (מעבר לחולשה הרגילה שמחמת הצום), תשבורנה את הצום מיד. בכל מקרה שמעוברת או מניקה מסופקת אם לצום או לא, לא תצום.
  • הפטור מלצום רשאי לאכול ולשתות ללא הגבלת כמות, כמה שהוא צריך.
  • סיום הצום בשעה 18:59.

מומלצים