הקשר עם הילדה ניתק. כיצד להחזירו?

שאלה

שלום כבוד הרב,
לפני כשנתיים היה ויכוח וסכסוך פנימי במשפחה. אחת הבנות הנשואות שלנו כעסה עלינו, ההורים, וניתקה כל קשר איתנו. כשאנחנו מתקשרים, היא מנתקת את השיחה. אנחנו לא מכירים את הנכדים שלנו. אנו אובדי עצות.

תשובה

שלום.
משפחה חייבת להיות בנויה בצורה בריאה. המבנה הנכון הוא מבנה של פירמידה. כאשר ההורים ניצבים בראש הפירמידה, וילדיהם מתחת להם.
הורים מצווים לחנך, להדריך את ילדיהם. ילדים אינם מחנכים את הוריהם. ממילא, לא יתכן שילדים, גם גדולים, נשואים, בעלי משפחה, "יחרימו" את ההורים וינתקו בפניהם את הטלפון, או ינתקו אותם מקשר עם נכדיהם.
כפי שכתבתי, הגדולים מדריכים את הקטנים, ולא להיפך.
כל זאת, אילו היו הילדים פונים בשאלה, האם להמשיך בנתק מול ההורים או לחדול. אולם, מאחר ולא הם שואלים, אלא אתם, ההורים, יש לברר מה נכון מצדכם לעשות.

כרגיל, בראשונה ללמוד, מה לא לעשות.
שני דברים לא לעשות: האחד, לא לדרוש מהילדים כיבוד הורים, לא לתת להם מוסר, הכיצד אתם מנתקים את הקשר ופוגעים בכבודנו.
והשני, לא "לרדוף" אחריהם, ולהתחנן על נפשכם, ולפנות אליהם בהכנעה ובבקשת רחמים, שירחמו עליכם ויואילו לחדש את הקשר.
לא לתבוע כבוד מפני ש"כבוד נותנים ולא לוקחים". הם חייבים לתת לכם כבוד. אתם מצידכם, בשום פנים את תתבעו זאת מהם.
לא להתחנן בפניהם, מפני שאתם עומדים בראש הפירמידה. ובשום פנים אסור לכם לנטוש מקום זה, מפני שכאשר ראש הפירמידה מתרופף, מתפרקת כל הפירמידה.
הורים המבקשים רחמים מילדיהם, מאבדים את היכולת להדריך ולהוביל את ילדיהם. עד כאן- "סור מרע", מה לא לעשות.

ומהו "עשה טוב"? אתם כהורים המשיכו לחשוב מחשבות טובות על ילדיכם. מצב כפי שהנכם מתארים, עלול לגרום לכם להקפיד על בתכם, וכתוצאה מזה, נפגמת האהבה שלכם, כלפיה וכלפי משפחתה. מתוך כעס אפשר להגיע לאמירות לא טובות, כמו: "אתם לא רוצים קשר, לא צריך! גם אנחנו לא רוצים!"
להורים אסור לחשוב מחשבות כאלה, מפני שהם בראש הפירמידה המשפחתית, ואתם כהורים המשיכו לאהוב את ילדיכם, בינתיים אהבה שבלב, המשיכו להאמין שביום מן הימים הם יתעוררו ויבינו את טעותם, והקשר יחזור לאיתנו.
מחשבות טובות, הקב"ה מצרפן למעשה, והן פועלות לתיקון.