כמה המשפחה צריכה להקריב בשביל האב?

שאלה

שלום כבוד הרב,
בעלי מלמד במוסד חינוכי. בשנים האחרונות היו כמה אילוצים של המוסד, ולכן יצא לנו להעתיק את מקום המגורים. מזה מספר חודשים שאני גרה עם בעלי וילדי בסביבה שאינה טובה עבורנו, הן מבחינה  חינוכית והן מבחינה כלכלית. בעלי שמח בעבודתו.
שאלתי, כמה אני והמשפחה צריכים להקריב כדי שהבעל יהיה שמח. אני רוצה לציין שבעלי מוכן לעזוב את עבודתו, כי הוא רואה כמה קשה לי, אבל אני לא שלימה עם צעד כזה.

תשובה

אשריכם שאתם מוכנים לגלות למקום תורה. כל עבודה חינוכית בימינו היא ביסוס תורה, גם אם אינה תלמוד תורה נטו. ק"ו אם בעלך מרביץ תורה בנערי ישראל. בכלליות, ההנחיה הפשוטה היא, שהאישה וכל המשפחה הולכת אחרי הבעל, גם אם הדבר כרוך בשינוי מקום המגורים. שלוש סיבות לכך.

הראשונה היא, מפני שלכל המשפחה יש ראש אחד. "אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד", לא יתכן שיהיו שני ראשים למשפחה. להמחשת העניין אספר, שלאחרונה פנו אלי בני זוג בבעיה: הם נסעו עם ילדיהם לנופש במקום מסוים, ועתה, הילדים שחלקם כבר נערים, פנו להורים בדרישה לעבור דירה לאותו מקום. הילדים טוענים שהם מרגישים שם הרבה יותר טוב מבחינה חברתית, ועל כן הם דורשים להעתיק את מקום המגורים. ההורים הסבירו להם יפה, שכאן יש להם דירה ופרנסה, ושם לא. אבל הילדים טוענים שאין זה מעניינם, כי חובתם  של ההורים לדאוג לפרנסה, ולא יתכן שהם יחייבו את הילדים לגור במקום שאינם חפצים בו. ההורים הנבוכים פנו אלי בשאלה, שמא הצדק עם הילדים. כמובן שהעמדתי אותם על טעותם, והבהרתי להם, שזכותם וחובתם כהורים לקבוע את מקום המגורים. כשהילדים יקימו משפחות לעצמם, הם יקבעו את מקום מגוריהם. באותה מידה שכלפי הילדים, ההורים הם הקובעים, כך גם בין איש לאשתו, הבעל הוא הקובע, מפני שהוא ראש המשפחה. זו סיבה ראשונה.

ושתי סיבות נוספות: הבעל, יש לו מחויבות כפולה: הראשונה, למצוא את מקומו בעולם, לזכות להיות שליח של הקב"ה ולמלא את השליחות המיוחדת שלו עצמו. והמחויבות השנייה, להביא פרנסה למשפחתו. המשפחה כולה, האישה והילדים, חייבים לעמוד לימין הבעל, ולאפשר לו להיות מה שהוא באמת, וגם להביא להם פרנסה. אלו הן שתי הסיבות הנוספות להעמדת הבעל במרכז המשפחה. ודאי שגם האישה צריכה לתפוס את מקומה ולהוציא את כוחותיה אל הפועל, אך אצלה, בדרך הטבע, התהליך מתרחש מאוחר יותר, מפני שבשנות הנישואין הראשונות היא עסוקה ומרוכזת בבית: "אשתי זו ביתי". לאחר שהבית מתייצב משתחררת האישה לעסוק בהוצאת כוחותיה אל הפועל. עד כאן הכיוון הכללי של מבנה בית.

אולם, במקרה שלכם יש עניין  נוסף. במסכת ברכות יא,ב, דורשת הגמרא את הפסוק על שמואל הנביא: ותשובתו הרמתה כי שם ביתו- בכל מקום שהולך, ביתו עימו. אמנם שם מדובר על כך, ששמואל היה דואג לעצמו למזון גם בנדודיו בכל גבול ישראל. עם זאת, אנו שומעים רמז להנחיה נוספת: בכל מקום שבעל הולך, הוא צריך שיהיה גם ביתו עמו, כלומר, גם אשתו תהא שותפה גמורה למהלך. הצלחתו של בעל בתפקידו, תלויה בשביעות הרצון של אשתו ומשפחתו. הם הנותנים לו את הבסיס אשר עליו הוא בונה את פעילותו.

אם כן, יש כאן שני כיוונים: מצדך, כיוון החשיבה הוא, להשתדל לתת לבעלך בסיס טוב לעבודתו, ולעשות כל מאמץ ללכת אחריו. ומצידו, להאזין להרגשתך, ולבחון האם יש כאן ניצול רב מידי, והטיית כוחות הבית לכיוון לא רצוי, העובר את הגבול של יכולת הנתינה שלך ושל המשפחה. את כאישה טובה דואגת לבעלך, והוא כבעל טוב, מתחשב ברגשותייך. גישה כזאת, פותחת פתח להבין, שיתכן באמת, שמשפחתכם איננה נמצאת במקומה הנכון, ואפילו לחשוב על צעד של שינוי מקום עבודה ומגורים, מתוך התחשבות של הבעל במשפחתו.