מתאים לי, האם גם לך?

שאלה

שלום כבוד הרב,
לפעמים כאשר אני חוזר הביתה אחרי יום עבודה, ישנו הרבה "בלגן" בבית, וזה גורם לי הרגשה לא נעימה כלפי אשתי. יש לנו שלשה ילדים, הגדול בן 5, אבל אשתי לא עובדת. לפי דעתי אפשר "להשתלט" על הבית טוב יותר. פעם הערתי לאשתי על כך אבל היא מאד נעלבה. כיצד עלי לנהוג?

תשובה

התורה מספרת שפרעה העביד את ישראל בפרך, ומפרשים חכמים שהיה מטיל עבודות נשים על גברים, ועבודות גברים על נשים. מכאן אנו למדים שלכל אחד יש תחומי עבודה המתאימים לו. ברור שלך כגבר, עבודת הבית היא עבודה טכנית, לנקות, לסדר, לבשל וכד'. אבל אצל האשה עבודה כזו היא עבודת רוח.

לעיתים, אשה משקיעה את כל האנרגיה בטיפול נקודתי בבית, ועל כך היא שמחה ביותר, אף על פי שתחומים אחרים מוזנחים. על פי רוב, האשה מקדישה הרבה תשומת לב לילדים, דבר שתופס אצלה שעות רבות. אם אתה היית עושה עבודה כזו, אולי היית מסיים במחצית הזמן והאנרגיה. לעיתים היא מקדישה לתפירה או לבישול, ובזה יש לה סיפוק גדול.

לכן, כמה עצות טובות: השתדל להתחבר עם הרצונות של אשתך, ובעיקר, ללמוד לשמוח עמה בהצלחות שלה. כוון את ציפיותיך בהתאם לכוחות שלה, ודע, שזה חלק טוב שנתן לך הקב"ה בעולם. אל תעביר ביקורת על אשתך, לא במחשבה, לא בדיבור ולא המעשה. קבל אותה כמו שהיא! רק לאחר שתצליח להיות שלם עם הכללים הללו, תוכל בזהירות ליזום שיחה משותפת, נינוחה, ללא כעס וללא ציפיות.

בשיחה תעלה את שני הדברים: מחד, תביע את שמחתך על החיים המשותפים שלכם ועל ההצלחות שלה בהשקעת אנרגיה בדברים המשמחים אותה. ומאידך, תבקש לדון יחדיו במצב הסדר בבית. גישה כזו היא דרך בריאה לתקן ולשנות דברים אצל אשתך. הרי שגם בדרך התיקון יש הבדל בין גבר לאשה. לכן, אל תקיש ואל תקשה מדוע מסוגל לסבול ביקורת ולעבור שינויים חדים, ואשתך לא. מפני שזו עבודת גברים וזו עבודת נשים.